ראב"ד על ספרא, אמור, פרק ב א

אמר אלמנה מה ת"ל גרושה. ובפרק עשרה יוחסין מפרש להנך קראי בתירוצא אחרינא ומפרש התם על חללה למה נשנית בכהן גדול לומר לך אין חללה אלא מאיסורי כהונה והכא איכא נסחא אחרינא וחלל האי זו היא חללה זו שנולדה מן הפסולות. ונראה לי כי נכתבה נסחא זו בכאן בשיבוש וטעה הכותב מפני שראה אותה למעלה בכהן הדיוט והעתיקה בכאן בכהן גדול: אלא לא יקח ולא יחלל ואין זרעו מן הנדה חולין פי' כהן שבא על הנדה אעפ"י שהוא בכרת לא נעשית זונה באותה ביאה. ואם חזר ובא עליה והוליד ממנה בן אין זה חלל כמו שנולד מן הזונה: אבל אם בא על אחותו או על שאר חייבי כריתות עשאה זונה ואם יבא עליה כהן אחר או שישאנה בנישואין כל זרעו ממנה חללים מפני שנולד מאיסורי כהונה מה שאין כן בנדה דאינה נעשית זונה בביאתה מאי טעמא דהא תפשי בה קדושין דכתיב ותהא נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה. והכי איתא בתמורה בפ' כל האסורין: אמר רב אחד אתנן זכור ואחד אתנן כל העריות אסור חוץ מאתנן אשתו נדה מאי טעמא זונה כתיב ואשתו נדה לאו זונה היא. ויש מפרשי' ואין זרעו מן הנדה חולין דלא מבעיא ממזר דלא הוי אלא חולין [נמי] לא הוי לכהונ' ולא דמי לשאר חייבי כריתות לר' יהושע דאמר אין הולד מהן ממזר אלא פגום הוא לכהונה וכן בגוי ועבד הבא על בת ישראל שאעפ"י שהולד כשר פגום הוא לכהונה דאתי לה בק"ו מאלמנה לכהן גדול וכו' כדאיתא ביבמות פרק החולץ. והיאך נדה נמי אעפ"י שאין הולד ממנה ממזר סד"א נהוי פגום לכהונה קמ"ל שאין זרעו מן הנדה חולין דאפי' פגום לכהונה נמי לא הוי: