ראב"ד על ספרא, אמור, פרק כ ז

מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה לתשלומין וכו' מפרש בב"ק פ' החובל [פג:] דהאי מכה אדם לאו מכה אדם יומת דההוא בקטלא כתיב ולאו בר תשלומין הוא. אלא הכאה קא גמרינן דכתיב מכה נפש בהמה ישלמנה. וסמיך ליה איש כי יתן מום בעמיתו: ואם נפשך לומר פי' דקשיא לן אדרבה נגמר ממכה אדם יומת דהוא אדם מאדם מה התם לא ניתן לפדיון אף האי נמי: היינו דקאמר לא תקחו כופר וכו' ומפרש בסנהדרין פ' אלו הן הנחנקין [פד:] דלאו מהאי היקשא הוא דנפקא ליה לתנא אלא מדכתיב לעיל מכה נפש בהמה ישלמנה אם אינו ענין לבהמה דהא הכחישה באבנים נמי חייב אעפ"י שאין בה נפש. תנהו להאי נפש דמכה אביו ואמו דמו והיינו דבעי' ביה הוצאת דם דהיינו נפש כדכתיב כי הדם הוא הנפש. ואי קשיא לך אם כן למה חזר וכתב למטה מכה בהמה אצל מכה אדם והא לא ילפינן מידי מהאי מכה בהמה אלא ממכה נפש בהמה דלעיל. ותריץ לה התם להכי כתביה רחמנא מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם דהיינו אביו ואמו לרפואה פטור: