ראב"ד על ספרא, אמור, פרק טז ז

שתי דליות ואחת שאינה קטומה במסכת סוכה [לד:] במקו' דליות שנינו קטומות ולא ידענא אמאי קרי להו הכא דליות. והתם קא פריך לר' ישמעאל מה נפשך אי בעי שלמים כולהו ליבעי. ומסקנא חזר בו ר' ישמעאל ולא ידעינן אצל מי חזר אי חזר לשלמים כולן כר' עקיבא או אפילו לקטומין כר' טרפון דר' טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין וקא פסיק התם הלכה כר' טרפון: וקשיא לי דהא סתם לן תנא כר' עקיבא. וא"ת סתם ואחר כך מחלוקת הוא דהא קתני התם מתניתן ברישא הדס הגזול והיבש פסול נקטם ראשו נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובין עליו פסול: והדר תני פלוגתייהו כר' טרפון ור' עקיבא וקיימא לן דכל סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם. הני מילי היכא דלא חזינן סוגיא דשמעתא כוותיה. אבל הכא שמעתא אליבא דסתמא דקא בעינן עלה בעיי ושקלינן וטרינן אליביה דהא תני עלה כר' חנינא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר ובעי ר' ירמיה עלתה בו תמרה בי"ט מהו: תמיה לי מילתא היכי מדחיא שמעתא כולה: ואיכא מאן דאמר דלא דמי נקטם ראשו לקטומין דהכא דהאי קטומין דהכא דקא שרי ר' טרפון מיירי כשהעלין קטומין במקצתן אבל ראשו של הדס לא נקטם וכיון דראשו לא נקטם אכתי הוא הדר אבל היכא דנקטם ראשו של הדס דברי הכל פסול וטעמא דמסתבר הוא: ובסוף זה הסדר פירשתי בו פירוש יפה לפי שמצאתי בסוכה ירושלמי: