ראב"ד על ספרא, אמור, פרק טו ז

ולא כל גרנך ולא כל יקבך פי' שכל הפירות יש להן גורן. ויש מהן שיש להן יקב והם אותם פירות שעושין מהן משקה: אי מגרנך ומיקבך יכול אפי' מקצתו פי' אפילו מיעוטו. כרוב אסיפת כל הפירות פי' כרוב אסיפת המינין כיצד אם הם שלשים מיני פירות ונאספו מהן שלש עשרה קודם החג כבר בא החג בזמנו: ונ"ל שאין הולכים אלא אחר המינין המצויין ביישוב ועיקריהם למאכל אדם או למשקה אדם: