ראב"ד על ספרא, אמור, פרק יג ח

אלא מניחן זה בצד זה ומניף פי' קסבר ר' על בסמוך והכי איתא במנחות [סב.] אמר ר' עקיבא הדבור שקול מכריע דהאי קדש יהיו לה' לא ידעינן אי על כבשים קא מהדר או על לחם דהא תרויהו כתיבי בההוא קרא: ולא לחם בלא כבשים שאין לי מי יתירנו. קסבר ר' שמעון דכיון שאין הלחם מתקדש אלא בשחיטת קדשים דומיא דלחמי תודה ואיל נזיר כי ליתנהו לכבשים לחם נמי לא אתי. ור' שמעון בן ננס ור' עקיבא סברי כי אמרינן הכי הני מילי היכי דאיתנהו לכבשים דבעי לאיזדקוקינהו זה לזה בשחיטה הלכך לא מקדשי שתי הלחם אלא בשחיטת הכבשים דלחם גלל כבשים כי היכי דלחם גלל תודה אבל אי ליתנהו לכבשים כגון במדבר לר' שמעון בן ננס וכשבאו לארץ לר' עקיבא מקדשי שתי הלחם בלא כבשים. ור' שמעון בן ננס פליג עליה דר' עקיבא לאחר שבאו לארץ ומתפרש כל פלוגתייהו במנחות פרק התכלת. [מה:] מיהו היכא דאיתנהו לכבשים ולחם דכולי עלמא לא מקדש לחם בשחיטת כבשים כדאיתא בפרק התודה [עח:] דתנן וכן שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן לא קדש הלחם הרי שהכבשים מעכבין את הלחם לדברי הכל. והיכא נמי שהוזקקו זה לזה בשחיטה ואבד אחד מהם דברי הכל שמעכבין זה את זה. והויה דידהו לאחר שחיטה כתיבא בהו וכתיבא אתרויהו והכי איתא במנחות פרק התכלת: