ראב"ד על ספרא, אמור, פרק יג ז

ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים אמר ר' שמעון למה שני כבשי עצרת מכפרין וכו' בזבחים פרק קמא [ו:] פריך שני כבשי עצרת שלמים נינהו ולא מכפרי ולא מידי אלא אימא שני שעירי עצרת שהן חטאות למה הן באין לכפר על טומאת מקדש וכו' ונראה דכמו שנפל שיבוש בין כבשי לשעירי כך נפל שיבוש לכתוב שם הפסוק ושני הכבשים בני שנה וכו' והיה לו לכתוב תחלת המקרא ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת. אמר ר' שמעון על מה שני שעירי עזים וכו' אלא כדמתרץ להאי מתרץ להאיך: אלא שחסך הכתוב את ישראל פירש הרי זה לשון קצר כלומר חס המקום על חסרונן וחסך לשון חסרון הוא כדאמרינן לקמן מפני החסכון. ובלשון המשנה וחסוכי בגדים במגע ובלישנא דגמרא התם משום חוסכא דנחשא: ופי' זה הלשון האמור כאן כך הוא רב היה בעיני המקום מה שחסר אותם בהבאת קרבנותם ולא רצה להטריחן יותר: