ראב"ד על ספרא, אמור, פרק יג א

ממושבותיכם אף מן העליה פי' שאינו צריך קצירה לשמה כמו שצריך בעומר ולא עוד אלא שיכול להביא מן הישן ואע"ג דכתיב בשתי הלחם קרבן ראשית בפרשת ויקרא ההוא [למצוה] והכי איתא במנחות [פג:] ופליגי תנאי בהא מילתא כדאיתא התם: תביאו מה שאתה מביא ממקום אחר כזה פי' הרי זה מלמד לתודה כי החמץ שבה בא עשרון לחלה. ובפ' צו את אהרן ילפינן שהן עומר חלות וכנגד חמץ יביא מצה וכו' כדאיתא התם: אי מה אלו שתי עשרונות ולא יותר אף הללו שני עשרונות ולא יותר ת"ל סולת תהיינה הללו שני עשרונות ואין הללו שני עשרונות. לפי הסוגיא שבכאן כך פי' של דבר תהיינה מיעוטא הוא כאילו כתיב יהיו קאמר דהני הוא דהוו שני עשרונות אבל הנך דתודה לא הוו שני עשרונות וכיון דגמרינן דלא הוו שני עשרונות על כרחך עשרה הוו דהא כתיב התם והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'. וילפינן האי תרומה לה' מתרומה לה' דתרומת מעשר שהוא אחד מעשרה וכיון דנפקי להו משני עשרונות קמו להו אעשרה כי היכי דנהוו עשרון לחלה כי הנך: הנה פירשתי זה הענין לפי הסוגיא שבכאן. אבל במנחות פרק התודה [עז:] ליתא הכי אלא ת"ל תהיינה ולא יותר: ופריך התם מאי תלמודא אמר ר' יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב בשני יודין עשרה קפיזי. ואמר רבא עשרונות דבר הכתו' פי' כיון דאמר קרא תביאו לרבות הבאת חמץ הכתובה במקום אחר שתהא כזו: וכתיב תהיינה מלא בשני יודין וחשבון יו"ד עשרה הוו הרי למדנו שהבאת חמץ שבתודה עשרה קפיזי הוו ומאי ניהו קפיזי אמר רבא בעשרונות דבר הכתוב שני עשרונות סולת תהיינה: ומדעתי כי הסוגיא הזו נכונה יותר מזאת הכתובה בספרי לפי שיש להקשות בה מה ראית לרבות עשרונות לתודה והקישה לעשרון לתודה. ואימא הקישא לשני עשרונות ומיעוטי למעוטי חלה מעשרון דאע"ג דבשתי הלחם עשרון לחלה בתודה חלות לעשרון אלא מחוורתא כדאיתא במנחות: