ראב"ד על ספרא, אמור, פרק יב ו

וספרתם לכם יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה (יביא) [יספור] ת"ל מיום הביאכם תספרו: הכי איתא להאי גירסא במנחות והכי פירוש' למדנו על הבאת העומר שהיא במוצאי י"ט של פסח מדכתיב ששת ימים תאכל מצות כדאמרן וכיון שהבאה במוצאי י"ט ודאי קצירה אי איפשר לאחר אותה עד מוצאי שבת של פסח לפי שאי אפשר להבאה בלא קצירה. אבל עדיין אני אומר דקצירה והבאה יהיו במוצאי י"ט אבל הספירה תהיה במוצאי שבת כדכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת ולא גמרינן האי ממחרת השבת דהכא מהתם. ת"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור: והשתא הוה ליה לאיתויי מיום הביאכם תספרו כדמייתי. ליה לקמן ולא הוה צריך לאהדורי טפי אלא משום דבעא לאגמורי הספירה והקצירה דבלילה הן ואינן ביום בהבאת העומר ומשום הכי איתי להאי קרא ואמר כיון דכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור למדנו כי מזמן הקצירה תהא הספירה והשתא דאייתי להאי קרא הדר אמר ואי מהחל חרמש תחל לספור לבדו לא למדנו הכל שהייתי אומר הספירה והקצירה יהיו בזמן אחד וההבאה תהא אימתי שירצה ת"ל מיום הביאכם וכו' עד ממחרת השבת השביעית תספרו אלמא מיום ההבאה תהא הספירה וכיון שהספירה מיום הבאה גם הקצירה תהא באותו יום כדכתיב מהחל חרמש וגו' והוה ליה למימר ת"ל ששת ימים תאכל מצות דהא מיניה ילפינן דהבאת העומר ביום טוב הוא כדאיתא בריש עניינא. אלא משום דבעי למגמר מקראי כי ההבאה ביום היא. וקצירה וספירה אינן אלא בלילה אמטו להכי אייתי להאי קרא לומר אעפ"י ששלשתן ביום אחד אינן בשעה אחת. מיהו אב לכולהו ששת ימים תאכל מצות דמיניה ילפינן להבאת העומר שהיה במוצאי יום טוב ולא במוצאי שבת ומהנך קראי אחריני ילפינן דקצירה וספירה נמי מיום הבאה נינהו: והשתא קא שאיל ואזיל כיון דאמרת דמיום אחד נינהו יכול יהו כלן ביום ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה וכו' יכול יהו כולן בלילה ת"ל מיום הביאכם הא כיצד קציר' וספירה בלילה והבאה ביום: