ראב"ד על ספרא, בהר, פרשה א ו

יכול לא יקשקש תחת הזיתים מפרש במסכת סוכה [מד.] ובע"ז [נ:] תרי קשקושי הוו. חתומי פילי שרי. אבריי אילני אסיר. ועיקר קשקש הוא שמקבץ עפר על עיקרי הזית ומקיש אותו עליהן או להכרותו או לכסות ביקועו משרשין שנתגלו וממלא את הנקעים מים פי' נקעים חצצין שבין השדות ואין זו השקאה שהרי השקאת אילן אסורה בשביעית כדתנן פ"ב מזהמין את הנטיעות. וכורכין אותן וקומטין אותם ומשקין אותן עד ראש השנה עד ראש השנה אין בשביעית לא אלא אוקומי בעלמא הוא. פי' איפשר שיביא לחות לאילנות שבשדה מן המים שבארץ הסמוכה לשדה: ועושה עוגיות לגפנים. פי' ערוגות לגפנים עושה כעין ערוגה וגדודיה קטנים כדי שתחזיק מימיה ותשתה מהן הגפן כל צרכה: וקשה לי והרי הוא עודר תחת הגפנים ואיכא למימר שאינו חופר אלא שמקבץ את העפר התיחוח שהוא נתלש ועושה לו גדודין סביב סביב: מה זרע וזמיר שהן עבודה בארץ ובאילן פי' עבודה בארץ היא עבודת זרעים. זמיר הוא עבודת האילן: יכול תהא שנת יובל עולה למנין שני שבוע הראשון שבתחלתו יובל השני. ודלא כר' יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן: