ראב"ד על ספרא, בהר, פרק ה ז

עד שנת היובל שלא יכנס היובל כלום כלומר עד שנת ביובל ולא היובל בכלל לומר שהיובל מוציא בתחלתו שאלו לא היה מוציא עד סופו הרי היה ממכרו ביד הקונה אותו כל שנת היובל והתורה אמרה עד שנת היובל ולא עד בכלל: והא מילתא מוקים לה בערכין [כח:] כר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה דאמר מראש השנה חייל יובל. נמצאת אומר שדות וכספים משמיטין ביובל שהיובל מוציא בתחלתו פי' אע"פ שאמר למעלה שהשביעית משמטת כספים והיובל משמט שדות מ"מ שניהם נשמטין ביום אחד ובשעה אחת בערב היובל שהוא סוף שביעית. בסוף שעה אחרונה סמוך לחשכה הכספים נשמטין בשביל השביעית והשדות נשמטין בשביל היובל שהרי אמרנו שלא יכנס ליובל כלום: ויצא ביובל אעפ"י שהקדישו הלוקח: ושב לאחוזתו לרבות האשה פי' לכל מה שאמור בענין לגאולת קרובים ולכל הדינין שאמר לא יגאל וכו' ואע"פי שהקדישו הלוקח לומר שכל דיני האשה שוין לאיש: