ראב"ד על ספרא, בהר, פרק ד ז

וזרעתם את השנה השמינית זו שמינית שלאחר שמיטה ובא עכשיו להוסיף על הברכ' שאמר למעלה שיאכל מן התבואה של ששית שביעית ושמינית שהיא מוצאי שביעית ושמא לא תספיק לו אלא לאכילה אבל לא לזרוע ממנה לכך נאמר וזרעתם את השנה השמינית כלומר תספיק לכם לאכילה ולזריעה של שמינית. כשהוא אומר את השנה זו תשיעית שלאחר שמטה ברכה זו צריכה להיות בסוף שמטה אחרונה שביובל שאינם יכולים לזרוע עד התשיעית שהיא מוצאי יובל. ואכלתם מן התבואה ישן ולא סרמגטון פי' בלא רקבון שלא תטלנה רקיבות כשהייתה דהא כתיב ואכלתם ממנה. עד התשיעית עד התשיעית שלאחר שמינית שאחר שמטה פירוש גם זה המקרא בא להוסיף עוד על הברכה הראשונה שאמר למעלה שתספיק תבואה של ששית לששית ולשביעית ולמוצאי שביעית פי' דהיינו שמינית. ועוד בא להם ברכה שתספיק להם גם לתשיעית עד ועד בכלל והצורך מפני שיזרעו מן החדש' בתשיעית שאם תקצר נפשם בה. כשהוא אומר עד השנה התשיעית זו עשירית שאחר תשיעית שאחר יובל שאחר שמטה דהיינו בסוף שמטה אחרונה שביובל עד ועד בכלל ומפני הצורך שפירשנו שהן צריכין לזרוע בעשירית מתבואת התשיעית עד בא תבואתה תאכלו ישן שהיא י"א לזית פי' אעשירית קאי כלומר עד בא תבואת העשירית תאכלו ישן וזית שנחבט בעשירית אינו נגמר עד אחד עשר וברכה זו אינה מן הצורך אלא כל ברכותיה של עשירית שוות לזרעי' ולכל פירות האילן כמו שימצאו זרעים של ששית זרעים של עשירית כך ימצאו כל פירות האילן של ששית פירות של עשירית וכל פירות של עשירית אינן נגמרין עד אחת עשר והיינו לזית: