ראב"ד על ספרא, בהר, פרק ב ה

ושבתם איש אל אחוזתו אמר רבי אליעזר ב"י במי הוא מדבר אם בנמכר לשש הרי אמור ואם בנמכר שנה או שתים לפני היובל הרי אמור הא אינו מדבר אלא בנרצע שנה או שתים וכו' כך היא הגירס' בכאן והיא מחולפת מן הגירס' השנויה במס' קדושין [ח.]. וכך היא שנויה שם במי הוא מדבר אם במוכר עצמו הרי אמור. ואם במכרוהו ב"ד הרי אמור הא אינו מדבר אלא בנרצע שנה או שתים וכו'. וזו הגירסא כבר פירשתיה במס' קדושין כי על שני מקראות האמורים בפרשת וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך. הוא אמור הכתוב בה עד שנת היובל יעבוד עמך. וכתיב בתריה ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו. הרי כאן שתי חזרות ביובל האחד במוכר עצמו שיצא ביובל והאחרת במכרוהו ב"ד ולא נרצע שיצא ביובל והאי ושבתם איש אל אחוזתו דהכא בנרצע שתים ושלש שנים בפני היובל וכי'. אי נמי י"ל לאותה גירס' אם במוכר עצמו שיצא ביובל הרי אמור בהאי עניינא גופיה דהא כתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושביה אם במכרוהו ב"ד שיצא ביובל הרי כבר אמור ושב אל משפחתו וכו' ולא נהירא דא"כ הוה ליה לאוקומי לההוא במוכר עצמו כדכתיב בריש עניינא וכי ימוך. והאי וקראתם דרור במכרוהו ב"ד. אבל הגירס' שבכאן אינה על זה הענין כי אותם שני מקראות עד שנת היובל יעבוד עמך. ושב אל משפחתו וכו' תרוייהו חד עניינא חשוב להו ובנמכר שנה או שנתים לפני היובל והאי נמכר עצמו קאמר כדכתיב בריש עניינא וכי ימוך אחיך וגו' וקא מתמה הכי אם בנמכור לשש פי' שמכרוהו ב"ד לשש שיצא לסוף שש ולא על יובל קא מיירי הרי אמור בפרשת ואלה המשפטים כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד. ואלו הכא ודאי לאו על יציאת שש קא מיירי אלא על יציאת יובל. אם בנמכר מעצמו שנה או שנתים לפני היובל הרי אמור דכתי' ושב אל משפחתו כדאיתא לקמן בפרשת כי ימוך הא אינו מדבר אלא בנרצע שנה או שתים לפני היובל שהיובל מוציאו פי' ואע"פי שלא עבד שש לאחר הרציע'. ואע"פי ששנה באיסור שנמכר ונרצע ועבר על כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים אפי' הכי לא קנסינן ליה ויצא ביובל. והשתא להך גירסא מוכר עצמו שנה או שתים לפני היובל או מכרוהו ב"ד שנה או שתים לפני היובל מחד קרא נפקי. ושמא נישנית זו הגירסא לדעת מאן דיליף שכר שכיר. ואותה גירס' לדעת תנא אחר ובמסכת קדושין מפרש דאצטריך למימר ושבתם ואצטריך למימר ועבדו לעולם: וכן הוא אומר בגולה דכתיב ביה ישוב אל ארץ אחוזתו. ואי קשיא לך והיכי דרשינן האי קרא בעבד עברי והא בשמטת קרקעות קא מיירי ושלוח עבדים מקרא דלעיל נפקא לן דכתיב וקראתם דרור בארץ וכו'. אין ודאי הכי הוא ושבתם איש אל אחוזתו בשמיטת קרקעות קא מיירי אבל סיפיה דקרא קא דריש ואיש אל משפחתו תשובו דהא ודאי בשלוח עבדים הוא. מיהו קשה לי וקראתם דרור בארץ למאי אתא. ואיכא למימר דלמדרש ביה לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה הוא דכתביה: תשובו לרבות האשה פי' על שמטת קרקעות קאי שאם מכרה האשה קרקע שלה שמחזירין לה ביובל אבל שלוח עבדים לא קאמר שהרי האשה אינה נמכרת בב"ד ולא נרצעת. ואמרינן בקדושין על זה הפסוק איזהו דבר שנוהג באיש ואינו נוהג באשה הוי אומר זו רציעה אלא ודאי טל כרחך אשמטת קרקעות קאי: