ראב"ד על ספרא, בהר, פרק א ו

לכם ולא לאחרים פי' שאין מוסרין פירות שביעית לגוי כדי לאכלם אלא אם כן היה שכירו ותושבו. אי נמי אכסניא של מלך שמזונותיהן עליו והכי איתא לקמן: העניים אוכלין אחר הביעור וכו' פי' תוך שביעית העניים אוכלים אעפ"י שכבר כלה אותו המין מן השדה אבל לא העשירים. ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור. והביעור הזה שהיו עושים תוך שביעית אינו אלא שהיו מפקירין את האוצר שאצרו בו הפירות כדי שתהא יד כל אדם שוה בהם כדכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני וכו'. ומפרש בשביעית פרק ט' מי שהיו לו פירות והגיע שעת הביעור מחלקין מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד והעניים אוכלין אחר הביעור אבל לא העשירים. ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלים. והאי דקאמר ואכלו אביוני עמך בזמן שהפירות מרובים. אבל אוכלים בשוה והיינו דאמר ויתרם תאכל חית השדה ר"ל בזמן שיש שם יתרון. ובזמן שהפירות מועטין לך ולעבדך ולאמתך כלומר שלא היו מפקירים אותם לכל אדם ומתרץ להני קראי הכי לך ולעבדך ולאמתך וכו' קודם הביעור. ואכלו אביוני עמך כפשטיה אבל לא עשירים. ר' יוסי סבר ואכלו אביוני עמך ויתרם כלומר והיתרים עליהם יאכלו כמו כן ומאי ניהו עשירים: תני רבי שמעון אומר העשירים אוכלים מן האוצר אחר הביעור. כלומר שאין מחלקים להם מזון שלש סעודות אלא במה שצריך להם היו נוטלים ואוכלים ודריש הכי ואכלו אביוני עמך ויתרם כלומר בעוד שהעשירים יספיקו לעצמן מן האוצר שלא הוקשו הם לעניים אלא הם העיקר והעניים טפלים להם: