ראב"ד על ספרא, בהר, פרק א ה

מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור. מכאן אמרו שדה שנטייבה בשביעית בית שמאי אומר אין אוכלין פירותיה בשביעית וב"ה אומרי' אוכלין: מפרש בירושלמי אי זהו הטיוב כל העם חורשין פעם אחת והוא חורש שני פעמים. אמר ר' יוסי תמן אין המלכות אונסת ברם הכא אונסת. פי' על שדה שנקווצה בשביעית דאמרי' תזרע למוצאי שביעית ומפרשי רבנן עלה שנחרשה ואפי' הכי תזרע למוצאי שביעית ובשדה שנטייבה אמרינן לא תזרע למוצאי שביעית ומפרש ר' יוסי טעמא כי החרישה פעם אחת מפני אונס המלכות הוא עושה מפני ארנוניות של מלך כדאמרי בסנהדרין [כו.] מכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעתא משום ארנונא: אבל הטבה שהוא חורש שני פעמים לא עשה מפני אונס המלכות ומשום הכי לא תזרע למוצאי שביעית ואמרי בית שמאי דשדה שנטייבה בשביעית אין אוכלין פירותיה בשביעית פי' אפי' לאחרים פירותיה אסורין דהוה ליה כשומר אבל זריעה למוצאי שביעית הוא ניהו דאסור לזרעה הא אחרים מותרין שהרי אמרו הטיבה ומת בנו זורעה וכל שכן אחרים וב"ה אומרים אוכלין שאין דנין אותה כשמור ופירות אילן שיוצאין בתוכה מותרין: אי נמי אם נזרעה מפני אונס המלכית פירותיה מותרין לאחרים. אי נמי קא סברי בית הלל שאף השמור. מיהו בהא מודו בית הלל שאם היטבה בשביעית הוא עצמו לא יאכל מפירותיה בשביעית שהרי אף במוצאי שביעית הוא אסור לזרעה: בית שמאי אומרים אוכלין פירות שביעית שלא מן הטובה פי' דהיינו מן השבות בארץ אבל מן השמור שהוא צריך להחזיק טובה לבעלים לא יאכל: עיינתי במשנת שביעית פרק ד' ומצאתי זאת הנסחא לדעת ב"ש בהפך: בית שמאי אומרים אוכלין פירות שביעית בטובה וכך מצאתיה במשנת עדיות אבל בגמרא דבני מערבא מתחזי דהכי היא הנסחא כדאיתא הכא: ובית הלל אומרים אוכלין בטובה ושלא בטובה דקסברי שמור נמי מותר. ר' יהודה אומר חילוף הדברים דבר זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. דב"ה סברי שמור אסור ומכאן אמרו דאמרינן לעיל אליבא דב"ה היא: