ראב"ד על ספרא, בהר, פרק א ד

שנת שבתון יהיה לארץ כיון שיצאה שביעית אעפ"י שפירותיה שמיטה מותר לעשות מלאכה באילן פי' שנת שבתון קא דריש כלומר שבתון בארץ לא תהא אלא שנתו בלבד אבל פירותיו אסורין עד ט"ו בשבט פי' אעפ"י שתשרי ראש השנה לשמיטין כיון שט"ו בשבט ר"ה לאילנות כל פירות שחנטו עד ט"ו בשבט בשמיטה אסורין לעולם משום קדושת שביעית. הילכך כל פירות שחנטו בשביעית ועד ט"ו בשבט של שנה שמינית אסורין משום שביעית וכך אנו אומרין לענין ערלה ורבעי דר"ה שלהן תשרי הילכך כל פירות שחנטו בשביעית מתשרי ועד ט"ו בשבט של רביעית ושל חמישית נוהגין בהן מנהג ערלה ורבעי. ונפקא לן במסכת ר"ה מקראי דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים וכו' ובשנה הרביעית. וכתיב נמי ובשנה החמישית. פעמים שברביעית אתה נוהג בהן מנהג שלישית פעמים שבחמישית אתה נוהג בהן מנהג רביעית. ומערלה ורבעי ילפינן לשביעית ואי קשיא לך לגבי ערלה ורבעי כיון דפירותיו אסורים עד ט"ו בשבט ופירות שחנטו קודם לשבט אסורין הן לעולם אם כן למאי הלכתא הוי ראש השנה שלו שבט לכל דבר. ולאו מילתא היא דנהי דאם נטעום שלשים יום לפני ראש השנה לא מנכרא ביה מילתא דהוי ראש השנה שלו תשרי אבל אם נטעם אחר ראש השנה מיד איכא טובא בינייהו דאי אמרינן דשבט הוי ראש השנה שלו אין פירות נטיעה זו אסורין אלא אותן שחנטו כל כ"ח חדש שלפני שבט שהן חשובים שנה וכ"ד משבט לשבט הרי שתי שנים אבל אם חנטו משבט שלישי ואילך מותרין: ועכשו שאנו אומרים דר"ה שלו תשרי לא עלו לו שלש שנים אלא מתשרי לתשרי שהם שלשים וששה חדשים ועוד ארבעה חדשים שהשלישית נמשכת עד שבט הרי שיש בין זה לזה שנים עשר חדש שלימים: