ראב"ד על ספרא, בהר, פרק א י

מלמד שאינה נאכלת אלא תבואה פי' כדי שלא יהא מפסיד בפירות שביעית. דכתיב לאכלה ולא להפסד. הפגים משהזריחו אוכל בהם פתו בשדה הזריחו הלבינו מעט שכן דרך תאנים כשמתחילין להתבשל מלבינים. ביחלו כונס לתוך ביתו וכיוצא בו בשאר שני שבוע חייב במעשרות: ומפרש במסכת נדה [מז.] משילבינו ראשיהן וקשיא לי מאי דאשכחית עלה בירושלמי דאמר ר' אבא בשם רבי יעקב בשם ר' יוחנן משיאדימו פיהם ור' יוחנן הוא דאמר הכא משילבינו ראשיהם. ונראה לי כי בודאי סימן בישול התאנים משיאדים פיהם התחתון כדמפרש בירושלמי והא דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן במסכת נדה לאו על התאנים קאמר אלא על הדדים שבאשה שהוא כנגד הבוחל שבתאנים שהן תחלת בישול והן סימן נערות: אי נמי איפשר ששני הסימנין בתאנים הם ובתחלת בישולם פיהם התחתון מאדים וראשיהם העליון מלבין ולענין הנערות פירוש הלבין מפני שהדדין בראשיהן מלבין בתחלת הנערות. אבל הזריחו ודאי לשון לובן הוא לומר שיצאו מעט מידי ירקות והלבינו ומה טעם אוכל בהם (כתיב) [פתו] בשדה מפני שאף בשאר שני שבוע כך דרכו לאכול בהם פתו: