ראב"ד על ספרא, בהר, פרק א א

ומנין לשלשים יום קודם ראש השנה הרי הן ככל השנה. פי' שאם נטע והבריך והרכיב שלשים יום בערב שביעית מותר לקיימן בשביעית. ת"ל ובשנה השביעית פי' סמיך ליה על ואספת את תבואתה האמור למעלה ממנו כדדרשינן לעיל לגבי זרעים. מיהו שלשים יום דקליטה לאו מהאי קרא נפקא לן אלא סברא דנפשיה קאמר דכל הרכבה אינו קולטת פחות משלשים יום: ופליגי בהא תנאי במסכת ראש השנה [י.] דאיכא מאן דאמר שלשה ואיכא מאן דאמר שתי שבתות. ואיכא מאן דאמר שלשים יום. דתנן בשביעית פ' ב' אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית [פחות] משלשים יום לפני ראש השנה. ואם נטע והבריך והרכיב יעקור ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה שוב אינה קולטת. ר' יוסי ור' שמעון אומרים לשתי שבתות: ובמסכת ראש השנה [י:] מייתי לה מתניתין ואתמר עלה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים וכו' פי' שלשים לקליטה ושלשים אחרים כדי שתעלה לו שנה: ואית דמפרשי לה להאי מימרא לענין שביעית: וקשה לי אם לענין שביעית איתא להא מימרא דרב נחמן למה לי שלשים לממני שנה קודם שלשים נמי אטו שני הפרקים שנאסרו בתוספת שביעית דתנן עד כמה חורשין שדה הלבן ערב שביעית בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת הני כדי שתעלה לו שנה נינהו. וכי עושין שנה משלשים יום ושנה מארבעה חדשים ושנה מששה חדשים ומאחר שנקלטו ערב שביעית מה אנו צריכין עוד שלשים יום לחשבון שנה. ויש מי שמפרש מפני תוספת שביעית. וסמכי לה להאי מילתא אהא דאמרינן במועד קטן אמר ר' יצחק כי גמירי הלכתא שלשים יום לפני ראש השנה ואתו בית שמאי ובית הלל וגזור מפסח ועצרת וכיון דהלכתא היא אם נטע (נטע) והבריך. והרכיב בתוך שלשים יום ושלשים יום לפני ראש השנה הרי הוא כמי שנטע בשביעית ויעקור דתלתין קמאי לא נקלטה והוה לה כמי שמונחת בחבית: ומקליטה ואילך בעינן שלשים יום. זהו דעת הפרש הזה: וקשה לי הא דתנן בשביעית פרק ב לגבי הא מתניתין דלעיל האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית. לא השרישו לפני ראש השנה מתעשרין להבא ואסורין בשביעית אלמא כי השרישו לפני ראש השנה מותרין בשביעית ולא קתני הכא שלשים יום דקליטה דהיינו השרשה ולפיכך אומר אני כי לעולם מפני תוספת שביעית אין עוקרין את הנטוע לא שנגמרה קליטתו בתוך שלשים ולא שנגמרה לפני שלשים. ותניא נמי במסכת גיטין [נג:] הנוטע בשבת במזיד יעקור בשוגג יקיים ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור דברי ר' מאיר וכו' פי' הא דקתני ובשביעית לקליטה קאמר ולא לתחלת נטיעה וקאמר בשביעית אין בערב שביעית לא: הלכך הא דאמר רב נחמן לדברי האומר שלשים צריך שלשה ושלשים וכו' לאו אשביעית קאי אלא אערלה קאי דתניא בברייתא אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית. והאי לא עלתה לו שנה ודאי על שם ערלה קאמר ואסור לקיימן בשביעית מפני שלקטו בשביעית. והאי דקתני לה הכא לגבי שביעית מנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה לאו משום דצריך לחשבון שנה אלא הכי קאמר מנין שהוא כשלשים יום לפני שביעית כאלו הוא מעיקר ששית ומותר לקיימו בשביעית ת"ל ובשנה: אי נמי נקט ביה האי לישנא לאגמורי נמי לשני ערלה ור' מאיר קתני לה דיום שלשים עולה לכאן ולכאן כלומר כמו שעולה לענין שביעית כך עולה לו לשני ערלה מפני שהן ככל השנה: ואע"ג דאיכא למידק בהא פירושא בשקלא וטריא בשמעתא דהתם מיהו מסקנא שפיר מיתרצא בהאי פירושא דאמרי במסקנא דהא מתניתא ר' מאיר קתני לה דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה. ואי קתני הכא שלשים יום לקליטה ויום שלשים עולה לכאן ולכאן הילכך אם נטע שלשי' יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה לענין ערלה ומותר לקיימה בשביעית שהרי פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה לענין ערלה ואסור לקיימה בשביעית משום קליטה. ויש להעמיד דברי המפרש הראשון שאמר רב נחמן אף לענין שביעית קאמר. ולא שיעקור מפני תוספת שביעית אלא צריך שירחיק לכתחלה קאמר: מיהו הסוגיא קמייתא דשמעתא הוו סבירין למימר דאפילו מפני התוספת עוקרין הא דקתני בברייתא פחות משלשים יום אסור לקיימן: מיהו אמסקנא הכי אסיקנא דאין עוקרין אלא צריך שירחיק מאחר הקליטה שלשים יום מפני התוספת שביעית: ולאו מילתא היא דרב נחמן הלכה למעשה אתא לאשמועינן וכבר באו ר"ג ובית דינו והתירו כל תוספת שביעית כעין שבת בראשית. אלא על כרחך לא איירי אלא לענין ערלה: שבת שבתין יהיה לארץ מכאן אמרו בנות שוח שביעית שלהן שניה מפני שעושות לשלש שנים פי' מדכתב רחמנא שבת שבתון יהיה ריבה להם איסור שביעית אפי' למוצאי שביעית שאם חנטו פירותיו בשביעית אסורין למוצאי שביעית: הילכך בנות שוח שחנטו פירותיו בשביעית אסורין בשנה שניה של שמיטה ואין פירותיהן נגמרין עד שנת שלישית: ומפרש בירושלמי שבכל שנה הן חונטין אלא פירות הנחנטין בשנה זו אינן נגמרין אלא בשנה שלישית ופירות הנחנטין בשנה האחרת נגמרין בשנה של אחר שלישית וכך היא נוהגת לעולם נמצאו בתאנה זו לעולם שלשה מיני תאנים: שבת לה' כשם שנאמרה בשבת בראשית שבת לה' וכו' יש מפרשי' להחמיר על איסור שביעית שהרי הוקשה לשבת בראשית. ויש מפרשים להקל כדאמרינן במועד קטן [ד.] מהשבת בראשית אסורה לפניה ולאחריה מותרין אף שביעית היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין: ומן הטעם הזה נמנו ר' חנינא בן גמליאל ובית דינו על שני פרקים שלפני שבועות והתירום: מעצרת לאילן. ומפסח לשדה הלבן: