ראב"ד על ספרא, בחוקתי, פרשה ה ד

יכול לא יקדישנו הקדש עלוי פירוש הקדש בדק הבית וצריך לפדותו מיד הגזבר כדי טובת הנאה שבו. אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו כלומר כמה יתן ישראל אחר לבעל הבכור הזה בשביל שיתננו לבן בתו כהן או לבן אחותו כהן והיינו טובת הנאה לבעלים דאמרינן בכל מקום שבא ישראל אחר ואמר לו הילך סלע זה ותן הבכורות שלך לבן בתי כהן ואותה טובת הנאה שיש לו עליו יכול הוא להתפיסו לבדק הבית: הקדש עלוי חל על הכל מפ' בתמורה [לא:] אפי' בנסורת ובשיפויין ובעלין הנושרין שהוא הנביה והוא מלשון תנובה וכן במס' עירובין [עט.] ניב של תבן שתי חצרות. אבל גזברים שלקחו את העצים למזבח אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה והכי איתא במעילה [יד.]: יכול לא יקדישם הקדש עילוי וכו' פי' בשאר קדשים נמי יכול להתפיסן לקדשי בדק הבית ואם נדר הוא נותן את דמיו ואם נדבה נותן את טובתה כיצד אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו חייב פירו' שור זה אם מת או נגנב אינו חייב באחריותו ואע"פי כן יפדה אדם אותו כרצונו מיד הגזבר בדמים מועטים כדי שיקריבנו עולה ואע"פי שאינו חייב בה: ר' עקיבא אומר מנין שלא יקדיש אדם את הבכור וכו' פירוש ר' ישמעאל ור' עקיבא פליגי במצוה להקדיש את הבכור בקדושתו דר' עקיבא מפיק להאי קרא דר' ישמעאל דכתיב הזכר תקדיש לומר אע"פי שהבכור קדוש מאליו מצוה להקדישו לשם. ור' ישמעאל מפיק להאי קרא דר' עקיבא דכתיב אך בכור למעוטי שאר ולדות בקדשים שאף בבטן אינו יכול להקדישם לקדושה אחרת משום דקא סבר ולדות ממעי אמן הן הן קדושים אבל בכור ודאי עד שלא יצא לאויר העולם חולין גמור הוא ויכול להקדישו לכל קדושה שירצה כדאמרן לעיל. והכי איתא בתמורה [כה.]ומאי דנפקא להו לרבי ישמעאל ור' עקיבא על שאר קדשים שיכול להתפיסן לבדק הבית מאך לרבי עקיבא. ומבקרך ומצאנך לר' ישמעאל נפקא להו ולרבנן מכל חרם קדש קדשים הוא לה' כדאיתא לקמן בערכין. ורבנן מפקי להנך קראי דר' ישמעאל ורבי עקיבא כדמפרש לעיל למצוה להקדיש את הבכור ולמעוטי שאר ולדות קדשים כדאמרן: