ראב"ד על ספרא, בחוקתי, פרשה ד ו

אין פודין את ההקדשות אכסרה פי' לשון לעז הוא כסרה והוא לשון הפסד ומדכתיב בין טוב לרע משמע שידקדק הכהן בדמיו אם טוב ואם רע: כערכך הכהן כן יהיה אמר אחד הרי הוא שלי בעשר סלעים פירוש אם חזר בו של חמשים מארבעים הרי בן ארבעים עומד במקומו מחליטין אותו לבן עשר ומשלם בן חמשים עשר לפי שאינו יכול לחזור בו כדכתיב כערכך הכהן כן יהיה כלומר כמו שהערכת על עצמך או שתקבל עליך ערך הכהן כן יהיה על כרחך. וכן כל אחד ואחד יש עליו אחריות עשר ודוקא כשחזרו זה אחר זה אבל אם חזרו כולן כאחת בן חמשים מסייע את כולם ובן ארבעים את שלמטה ממנו ובן שלשים מסייע את שלמטה ממנו. וכן הסדר כגון שמכרו את השדה בחמש סלעים לא נאמר שישלם בן עשר לבדו עד העשר אלא כולן מסייעין אותו בשוה עד השלמת העשר לבדן שהרי כולן חייבו עצמן בעשר. ואם מכרו אותו עשר בן עשר ודאי פטור והשאר כולן מסייעין לבן שלשים עד עשר וכן הדין לכולן. והכי איתא בערכין פרק המקדיש שדהו [כז.]: