ראב"ד על ספרא, בחוקתי, פרשה ד ג

מה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדייתה לשעת הקדשה פי' ויש לה פדיון. ואע"פי שאין לה עמידה הואיל ושוה שעת פדיונה לשעת הקדשה: או דבר שאת למדו וכו' מה בהמה טמאה שהיא תחלת הקדש ומועלין בה וכולה לשמים אף אני לא אביא אלא כיוצא בה: ברייתא זו מביא אותה בבבא מציע' פ' הזהב [נד:] והיא קטועה שם. ועוד לשם הוא דורש מן המקרא האחר שבפרשה שניה דואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך וכאן הוא דורש על המקרא הראשון ושמא בריית' אחרת היא ושם הוא דורשו לענין חומש שאינו מוסיף אלא על ההקדש ראשון דומיא דבהמ' טמאה דקרא משתעי בבהמ' הראשונה כדכתיב הטמאה טמאה ראשונ' ולמעוטי תמורה מחומש שאם הוממה וחללה לא יוסיף עליה חומש וכאן הוא דורש מן הפסוק הראשון ודורש אותו לענין פדיון כלומר מאין לנו לכל הקדשים שהוממו שיש להם פדיון ושמא איני מרבה אלא כיוצא בבהמה טמאה מה בהמה טמאה מיוחדת ומאי ניהי בעלת מום שהיא תחלת הקדש פירו' שאינה סוף הקדש שהרי אינה קרבה לגבי מזבח ואינה צורך הבנין ומועלין בה פי' מעילה ממש שהיא קדשי ה' הואיל ואין בה היתר אלא על ידי פדיון. וכולה לשמים פירו' כל זמן שלא נפדית אין בה שום היתר לכהנים ולא לשום אדם שאינו יכול לשחטה ולא לאכול ממנה אף אני מרבה כיוצא בה ומה שיש לנו להביא פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין פירוש שכולן לשמים ואף עורותיהן: ומועלין בהם והוא שיהיו תחלת הקדש שלא הוממו ושלא נתחללו אלא הם היו הראשונים שהוקדשו תחלה לכך ועכשיו הוממו. ומנין לרבות קדשי הקדשים וקדשים קלים של צבור ושל יחיד שאע"פי שתמצא אותם בתחלת הקדש מ"מ אינן במעילה ולאו בכולן לשמים שהרי קדשי הקדשים יש בהם לכהנים וקדשים קלים לכהנים ולבעלים ואין בהם מעילה ת"ל בהמה ואם בהמה ואם כל בהמה לרבות את כולם. ועכשיו נוכל לומר שבא לרבות אף אמצע הקדש שיהא לו פדיון כגון שהקדיש בהמה והוממה וחללה על אחרת עוד הוממה גם זו בא הכתו' לומר שהוא מחללה על אחרת אע"פי שהוא אמצע זה המדרש אנו צריכין כאן מן הפסוק הראשון והוא לענין פדיון שבכל הקדשי' נפדין בין הקדש ראשון בין הקדש שני לפי שאין כאן הטמאה דמשמע ראשונה ובהמה טמאה דהיינו בעלת מום משכחת לה בתחלת הקדש ובאמצע הקדש: ומן הפסוק האחר אנו דורשין לענין חומש והיא הברייתא השנויה בבבא מציעא והיא קטועה. ושמא במקומות הוא מסיים כמו שמסיים כאן על זה המדרש דכתיב ואם הבהמה ודרשינן ביה בהמה הבהמה בבהמה הרי כאן שני רבויין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים אע"פי שאין שוין לבהמה טמאה שוין כולן לשמים ואין בהן מעילה: מיהו בעינן שיהא תחלת הקדש אבל הקדש שני אם הומם וחללו [אין] מוסיף עליו חומש וכן על התמורה אם הוממה וחללה אין מוסיף עליה חומש משום דכתיב הקדש ראשון כדכתיב הטמאה טמאה ראשונה ולמאי אי לענין פדיון הרי רבינו אותם כולם מאם כל בהמה והכא לא כתיב הטמאה למעוטי אלא לאו לענין חומש וכששנה התנא הברייתא הזו לפני ר' אלעזר שנה אותה מקוטעת ומשובשת והיה מראה בה דלענין מעילה היא מדברת ור' אלעזר תירץ אותה שלא דבר בה לענין מעילה כלל אלא לענין חומש והמעילה שהיא שנויה שם על דרך המעילה השנויה כאן וכשהיא מסויימת במקומה כמו שהיא מסויימת כאן. וא"ת מאחר שהיא מסויימת כמו זאת מאין לו לרבי אלעזר שמיעט בה הקדש שני מחומש והלא לא מיעטנו אותו בהמה טמאה ושמא לא באה אלא לרבות כל הקדשים כמו שפירשנו כאן: תשובתך לפי שאות' הבריית' דורשת המקרא השני לו כיון שכבר דרשנו המקרא הראשון ורבינו כל הקדשים לענין פדיון ואפילו הקדש שני השני מה בא עוד ללמד. אלא לאו למעוטי הקדש שני מכל הקדשים מחומש דומיא דבהמה טמאה האמורה בתורה דכתיב הטמאה: