ראב"ד על ספרא, בחוקתי, פרשה ג א

ואין הגוים מעריכין פי' לא מעריכין את עצמם ולא את אחרים אפי' ישראל וקסבר רבי מאיר שאין מקבלין מידם. הקדש בדק הבית כדכתיב לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו וסתם ערכין קדש בדק הבית הן. ור' יהודה סבר מעריכין אבל לא נערכין כדמפרש טעמיה ואזיל. והאי לא לכם ולנו לבנות בית לאלהים דכתיב בעזרא משום רפיון ידים הוא. שהיו אומרים להם נבנה עמכם כלומר נתן לכם סיוע מממוננו והיו ישראל שבאותו הדור נסמכין עליהם ולא היו מתנדבין משלהם והם היו להם משענת קנה ולא היו נותנים כלום והיתה המלאכה באמצע ולפיכך גזרו עליהם שלא יקבלו מהם ואפי' מים ומלח לצורך הבנין. אבל לאחר שנבנה הבית דבר שאינו מסוי' היו מקבלין מהן אבל דבר המסוים אין מקבלין וכן אין מקבלין שקלים מידם לפי שמשיירי הלשכה היו מתקנין חומת העיר ומגדלותיה וכדי שלא יהיה להם זכרון בירושלם אי נמי מפני חטאת הצבור ושאר קרבנותם שלא יהיו חסרים: וקשיא לי הא דתנן בערכין [ה:] גבי פלוגתייהו דר' מאיר ור' יהודה וזה וזה מודים שנודר ונידר ואנכרי קאי וכיון דאמר ר' מאיר דקדשי בדק הבית אין מקבלין מהם מאי שנא דמים ומאי שנא ערכין: ואיכא למימר מאי נודרין עולות. והכי אית' בשקלי' ירושלמי. ואי קשיא לך כיון דדמים וערכין בהדי הדדי כתבו בפרשה דכתיב נדר בערכך ונדר היינו דמים מאי טעמא לא פליגי בדמים כי היכי דפליגי בערכין ומה טעם שוין בנכרי שהוא נדר. ואיכא למימר משום דעיקר הפרשה בערכין כתיבא הילכך דגוים אערכין שדינן ליה ולא על דמים. אי נמי כיון דטעמא דר' יהודה באין נערכין משום דיליף לה מטומטום ואנדרוגינוס שהן מעריכין ולא נערכין משום הכי נדרין שהרי אף טומטום ואנדרוגינוס נידרין: