ראב"ד על ספרא, בחוקתי, פרק ה ג

באחרונה הוא אומר פי' בקללות שבמשנה תורה אף שבע פורעניות אחרות כולן בפרשה שנית ואע"פי שאין כולן מפורשות בפרשה זו הרי כולן מפורשות במקום אחר. ואלו הן שן חיה. ושן בהמה. עם חמת זוחלי עפר. ושכלה. והכריתה. והמעיטה. ונשמו דרכיכם. כך פירש הרב צרפתי ז"ל בפי' התורה על דרך המדרש הזה. ושבע פורעניות השלישית גם הם אמורים בפרשה שלישית והבאתי עליכם חרב. ונאספתם אל עריכם זהו מצור. ושלחתי דבר. אבל ונתתם ביד אויב אינו מן המנין כי מענין הדבר הם באים לידי כך כי הלכה אין מלינין את המת בירושלי' ויש מוציאין ונאספתם אל עריכם מן המנין כי הוא מפני פחד החרב ומכניסין תחתיו ונתתם ביד אויב כי קללה בפני עצמה היא לומר שלא יהא לכם כח להנצל מן האויב אפילו סמוך לחומת העיר הרי כאן שלש. בשברי לכם מטה לחם. ואפו עשר נשים לחמכם וכו' שהיא קללת חסרון עצים. והשיבו לחמכם במשקל שהיא קללת פת ניפולין ואכלתם ולא תשבעו. הרי שבע קללות. ועוד שבע פורעניות אחרות גם הם בפרשה רביעית. ואכלתם בשר בניכם. והשמדתי את במותיכם והיא קללת השמדת הגנות והבריכות והמגדלות שעליהם היו מקטירין לע"ז לשמש ולירח. אבל והכרתי חמניכם אינה קללה שהיא הכרתת הקוסמים והמנחשים בחמה ובמזלות והכרתת הרשעים מן העולם הנאה ושמחה היא לעולם. ונתתי את עריכם חרבה. והשמותי את מקדשכם. ולא אריח בריח ניחוחכם. הרי כאן שבע פורעניות אבל והשמותי אני את הארץ הרי היא בכלל ונתתי את עריכם חרבה ולא בא הכתוב לומר אלא שאף האויבים לא ימצאו עליה נחת רוח והכי דריש ליה לקמן וכל הקללות האמורות מכאן ולהלן משילכו בגולה. אבל כל הפורעניות האמורין כאן בעוד שהם בארץ הן. הרי סדרנו שבע פורעניות על שבע עבירות על פי המדרש. אבל אותן שבע עבירות ושבע פורעניות השנויות במס' אבות אינם על הסדר הזה ואינם נדרשין כולן מפרשה זו אלא ממקומות אחרים דאית' בשבת פ' במה מדליקין [לג.] ואף שם אינם מסודרין על סדר המשנה: ואני תמה מאין הוציאו חומר פורענות להפקעת חלה יותר מן המעשרות ושמא מן הסמך שסמכו על מדרש הפסוק הזה. והפקדתי עליכם בהלה אל תקר' בהלה אלא בחלה ומכיון שייחדה הכתוב יותר משאר מעשרות שמע מינה כי היא חמורה מהן: