ראב"ד על ספרא, בחוקתי, פרק יג ד

ואם המר ימיר לרבות את (האשה) [היורש] פי' אעפ"י שאם הקדיש אביו קרבן ומת ובא בנו והמיר בו מומר ואעפ"י שאין אדם ממיר בקרבן שאינו שלו דכתיב והיה הוא ותמורתו מה הוא אין קדושה חלה עליו אלא בבית בעלים הכא גבי יורש כך כקרבן דידיה דמי אינהו נמי מכפר בגוויה. ור' מאיר קתני לה ומפ' טעמא משום דקסבר יורש אינו סומך על קרבן אביו מאי טעמא תלת זמני קרבנו כתיבי בסמיכה דשלמים וחד מינייהו למעוטי קרבן אביו וילפינן תחלת הקדש מסוף הקדש תחלת הקדש תמורה סוף הקדש סמיכה. דתכף לסמיכה שחיטה. מה סוף הקדש אין היורש סומך אף תחלת הקדש אין היורש סומך ולא ממיר אבל ר' מאיר סבירא ליה דיורש סומך ויורש ממיר מהאי קרא יורש סומך דיליף סוף הקדש מתחלת הקדש. ואיתא להא מילתא כולה בריש תמורה: בבכור נאמר לא יפדה ונמכר אי במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט וכו'. מפרש לה בבכורות פר' כל פסולי המוקדשין דבכור לא תפדה דכתוב ביה איפרק הוא דלא מיפרק הא אזדבוני בקדושתיה מזדבן ודוקא תם חי אבל שחוט משולחן גבוה קא זכו ובעל מום נמכר חי ושחוט דממון כהן הוא אבל מעשר כתיב ביה לא יגאל דילפינן גאולה גאולה משדה חרמים מה להלן מכירה עמו אף כאן הילכך אינו נמכר כלל. ואי קשיא לך הא דתנן כל פסולי המוקדשין נשחטין באיטליז ונמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר שכל הנאתן לבעלים. משמע השתא דבביתיה מיהא מזדבני. מתרץ לה התם במעשר בהמה של יתומים שנמכרין שהוא נמכר לאחר מאי טעמא דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ומאי נגאל נמכר דהאי לא יגאל נמי לא ימכר הוא כדאיתא התם בההוא פירקא ורבנן הוא דגזרו ביה לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה וביתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא משום השבת אבידה דיתומים מזבנינן ליה כי אורחיה בביתא אבל לא באיטליז ולא נשקל בליטרא. ומעשר בהמה נמי דגדול ששחטו מבליעו בעורו ובחלבו ובגידיו ובקרניו ומוכרו על ידי הבלעה שלא גזרו על אלו שלא ימכרו לאחר שחיטה מאי טעמא דבר שאיפשר לישום מחיים כגון בשרו גזרו רבנן שלא ימכרנו אף לאחר שחיט' שמא ישום אותו מחיים וישחטנו וימכרנו באותה שומא והרי הוא כמי שנמכר מחיים ומשום הכי גזרו על בשרו שלא ימכרנו אף לאחר שחיטה אבל עורו וחלבו וגידיו שאי איפשר לישום אותם מחיים לפי שאין אדם יכול לעמוד עליהם עד שישחטו ויפשטו וינתחו לא גזרו עליהם שלא ימכרו לאחר שחיטה וכיון שאלו נמכרין אם רצה להבליע הבשר בדמיהן של אלו מבליע וקרניו נמי אע"ג דהן נשומין מחיים אין עליהם תורת מעשר ונמכרין אבל מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו לאחר שחיטה כדרכו בלא הבלעה כדאמרן: