ראב"ד על ספרא, בחוקתי, פרק יב ט

זרע הארץ לרבות שום ושחלים וגרגיר פי' שדרכן לזריעה ולאכילה. יכול שאני מרבה זרע לפת וצנונות וכו' פי' יכול שאני מרבה חרובי שטה וצלמונה פי' שלא היו ראויין לאכילה שטה וצלמונה וגרידא מקומות היו: יש מי שאומר כי אלו הזרעים ופירות האילן מעשרותם מן התורה אבל תרומתן אינה אלא מדרבנן דכתיב ראשית דגנך תירושך ויצהרך. אבל הירקות מעשרותם דרבנן דהכא לאו בהדיא כתיבא אלא מוכל מעשר מרבינן להו ופשטיה דקרא בזרעים ובפירות האילן קא מיירי. ובמשנה תורה נמי כתיב עשר את כל תבואת זרעך תבואה וזרעים אבל ירקות לא והכי איתא בירושלמי במס' מעשרות. ויש מי שאומר דהאי קרא דדרשינן הכא לרבות זרעים ופירות האילן אסמכתא בעלמא היא אבל מן התורה אינו חייב אלא בדגן תירוש ויצהר. והאי מזרע הארץ דגן. מפרי העץ תירוש ויצהר: יכול בשני המעשרות הכתוב מדבר פי' שיפדה אותם ומאי ניהו שני מעשרות מעשר ראשון ומעשר שני. ת"ל הוא הוא האמור להלן פי' בפרשת עשר תעשר דלא איירי התם אלא במעשר שני. כדכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ואי במעשר ראשון קאמר ההוא דלוי הוי ובכל מקום הוא נאכל דכתיב ואכגתם אותו בכל מקום אלא ודאי במעשר שני קאמר וקאמר התם דבעי פדיון כי הכא הילכך הוא האמור כאן הוא האמור להלן ודברים המחוסרים כאן אמרן להלן כי הרבה עניינים נתפרשו שם בענין פדיונו שלא נאמרו בכאן: