ראב"ד על ספרא, בחוקתי, פרק יב ו

ומנין שמחרים את קדשיו וכו' רבנן דפליגי אדר' יהודה בן בתירא קתני לה דמפקי לה להאי קרא להאי דרשא ולאו כדדריש ליה ר' יהודה ומפרש לה בערכין כיצד מחרימין. אם נדר נותן את דמיו. אם נדבה נותן את טובתה כדפרישית לעיל. ר' שמעון אומר הכהנים אין מחרימין מפני שהחרמים שלהם משום דקסבר סתם חרמים לכהן הילכך כי מחרים לנכסיה מאי הוי הדר איהו וזכי בגבייהו: ואי אמרת יהיו יוצאין מתחת ידו ומתחלקין לכל אחיו הכהנים כדאמרינן בשדה אחוזה של ישראל שגאלה אחד מן הכהנים וכדאמרינן נמי הכהן שהקדיש שדה חרמו ולא גאלה והעני יכול שהכהנים יהו נכנסין לתוכה בלא דמים לדעת ר' שמעון. ובדמים לדעת ר' יהודה שאינו יכול לומר הואיל ויוצא לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי תהא שלי אלא כולן זוכין בה כאחד כדיליף לה בסוף ערכין מקראי והכא נמי נימא כי האי גוונא: הא לא דמי דהתם במקדיש איירינן והמקדיש לשמים זכה בה ונותנו לכהנים אבל במחרים כיון דניכסי כהן נינהו ולא קדשי שמים דהא לא צריכי פדייה כלל משום הכי כי מחרים להו כהן לאלתר זכי איהו בגווייהו הילכך אין מחרימין: