ראב"ד על ספרא, בחוקתי, פרק יב י

ואם גאול יגאל לרבות את האשה ואת היורש פי' האשה כשהיא פודה מעשר בעלה מוספת חומש ואפילו במעות שלה מאי טעמא לפי שהבעל זוכה במעותיה והרי היא כשלוחו. ואת היורש אדם היורש מעשר שני מאביו ופדאו מוסיף חומש אע"פי שלא הפרישו הוא מ"מ הרי הוא שלו עכשיו: וקשיא לי יורש למה לי לרבויי לא יהא אלא שניתן לו מי לא מוסיף עליה חומש. ואיכא למימר דמקבל מתנה ויורש חדא שיטה נינהו. וקמ"לן דמעשר ממון הדיוט הוא ומצי לאורותיה לבריה ומצי נמי למיהביה במתנה: וכי פריק ליה יורש ומקבל מתנה מעשר דנפשיה פריק ומיסיף חומש דלר' מאיר דאמר מעשר ממון גבוה הוא לא מצי יהיב ליה במתנה ולא מצי לאורותיה לבריה: אי נמי הא דקתני יורש ולא קאמר מקבל מתנה אפי' לר' מאיר דקאמר ליה ואע"ג דבמתנה לא מצי יהיב ליה לענין ירושה מודה דיורש במקום אב קאי. וכי פריק ליה יהיב חומש כדאשכחן לענין גאולת ההקדשות שהיורש עומד במקום אביו גם כן להוסיף חומש שהקדש אינו יכול לא ליתנו במתנה ולא להורישו ואפילו הכי אמר רחמנא רבייה הכא נמי רחמנא רבייהו: איש להוציא את הקטן פי' שהקטן אינו יכול להקדיש ולא להוציא מיד הקדש לא לעשר ולא לחלל קדושת מעשר. יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת"ל ואם גאל יגאל: נראה לי דלדעת ר' יוסי בר' יהודה קאמר לה דאמר שאם הביא שתי שערות מתשע שנים ויום אחד ולהלן הרי הוא כבן י"ב שנה ויום אחד לרבנן שנדרו נדר והקדשו הקדש הילכך יכול נמי לפדות. ואי מופלא סמוך לאיש דאוריתא האי נמי יכול לפדות מעשר שני דאורייתא. ואי מופלא סמוך לאיש דרבנן הכא נמי במעשר שני דרבנן כגין שזרע בעציץ שאינו נקוב. ויש מי שאומר דלענין פדיון מעשר הלכתא גמירי להו דבן תשע שנים ויום אחד פודה אותו ואסמכוה רבנן אקרא וההוא שמעתא דגיטין דפרק האומר התקבל [סה.] קשיא לי להאי סברא אבל הרואה יבין: פרט לשנכנס לירושלם ויצא שאינו יכול לפדות כלל דקלטוה מחיצות והאי נמי אסמכתא דרבנן היא דהא אמרי' בעלמא מחיצה לקלוט דרבנן: ממעשרו חמישיתו ולא כל מעשר פרט למעשר שני שאין בו שוה פרוטה שאינו צריך פדיון וכיון שאין לו פדיון אין לו חומש והכי איתא בפרק הזהב [נג.] ופליגי עלה בבבא מציעא דאיכא מאן דאמר אין בחמשו פרוטה שאע"פי שיש בו שוה פרוטה כיון שאין בחומשו פרוטה אין מוסיף עליו חומש: