ראב"ד על ספרא, בחוקתי, פרק י א

כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום הבעלים אומרי' בעשרי' וכל אדם בעשרי' הבעלים קודמין. אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחד הבעלים נותנין עשרים ושש שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה. ומזה הפסוק למדנו כל זה שהרי מכאן למדנו שהפודה הקדש חבירו מוסיף חומש הילכך הבעלי' קודמין שהן מוסיפין כדכתיב בסמוך. ועוד למדנו מזה שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה דכתי' כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום ולא כאשר יעריך אותו האחר על עצמו אמר אחד הרי היא שלי בעשרים וחמשה סלעים נותנין שלשים הבעלים מוקי לה בערכין [כז:] כגון שאומרים בעלים בעשרים ופרוטה צריך ליתן חמש ועשרים סלעים ופרוטה הילכך כי אמר אחד הרי היא שלי בעשרי' וחמש' כופין הבעלים לפדות מפני שאמרו תחלה יותר ממה שאמר זה. ופרוטה וחומשא יתירתא לא קתני במתני' משום דלא חשיבא אבל אם לא אמר תחלה אלא עשרים סלעים אינו חייב ליתן אלא חמש ועשרים סלעים הקרן והחומש ואם בא אחר [ואמר] הרי היא שלי בחמשה ועשרים אין כופין את הבעלים לפדות משום דאמר יבא זה במקומי ויפדה והכי איתא בערכין. אמר אחד הרי היא שלי בששה ועשרים אם רצו הבעלים מעיקרא ליתן חשבון שלשים ואחד דינר הבעלים קודמין ומפ' לה בערכין הכי אם רצו הבעלים מעיקרא ליתן לחשבון המגיע לשלשים ואחד דינר כגון דאמור עשרים ואחד סלעים פי' כי עשרים ואחד יעלו עד החומש שלהם ששה ועשרים דינר וחמש סלעים שזה מוסיף עליו הרי ל"א דינר אם כך אמרו מתחלה הבעלים קודמין בעל כרחן שהוא אומר יותר מן האחר ואם לאו אומר לו הגעתך פי' ואם לא אמרו הבעלים מתחלה כדי שיעלו לזה החשבון שאמרנו אלא לשלשים בלבד כגון שלא אמר אלא עשרים סלעים שיעלו לכ"ה אומר לו לזה האחר הגעתך על כרחך אתה תפדה אותה כי אתה אמרת יותר מן הבעלים סלע אחד ואין מניחין אותו לחזור מעלויו של הקדש כמו שאמרנו למעלה אבל הבעלים אין כופין דאמר לאו אתה גברא בהדי קאי ויותר ממני כמו שפירשתי למעלה: