ראב"ד על ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל ח

מפרט וכלל. כיצד כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה פרט וכל בהמה כלל עשה את הכלל מוסף על הפרט. הא מילתא פליגא אגמרא דילן דקא דרשי ליה להאי קרא בכלל ופרט [וכלל] כי יתן איש אל רעהו כלל חמור או שור או שה וכל בהמה פרט לשמור חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון ובמכילתא דר' ישמעאל בכלל ופרט דריש ליה כי הכא והתם במכילתא קא דריש לשמור עד שיאמר לו שמור לי זה אבל אם אמר לו תן עיניך על זה הוא פטור ומשום הכי לשמור לאו כלל הוא. וכי יתן איש אל רעהו לאו כללא הוא משום דהוה ליה כלל הצריך לפרט למה יתן אותו לרעהו לשמור לו שמירה מעולה. ומסיים בה הכי וכל בהמה. חמור או שור או שה למה לי אלו נאמר וכל בהמה הייתי אומר עד שיפקיד אצלו כל בהמה לכך נאמר חמור או שור או שה לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו ובמסכת נזיר פרק שלשה מינין [לה.] דריש ר' אליעזר להני קראי דנזיר במיעט וריבה וקאמר מאי ריבי ריבי כל מילי ומאי מיעט מיעט שבישתא. ותמיהא מילתא טובא לר' אליעזר מאי איכא בין מיעט וריבה לריבה ומיעט וריבה. ועוד השתא למאן דדריש כללי ופרטי כי הוי פרט וכלל אמרינן נעשה כלל מוסף על הפרט ואתרבי כל מילי למאן דדריש ריבויי ומיעוטי לא כל שכן ומסתברא דהיינו טעמא דר' אלעזר דריבוי גופיה דהיינו מכל אשר יעשה מגפן היין ולא גפן עצמו כדפרישי' לעיל. והא דכתב רחמנא לפרט לחיובי על כל חד וחד באפי נפשיה כדאמר והא דקתני מאי מיעט מיעט שבישתא לאו מדיוקא דמיעט נקט לה אלא דסמך מיעוטא למיעוטא וריבוי לריבוי. ואי קשיא לך להא דתנא ד"ר ישמעאל דלא דריש בהאי קרא כלל ופרט וכלל דבר המטלטל וגופו ממון מנא ליה אימא בבעלי חיים אין מידי אחרינא לא. איכא למימר יליף לה משומר חנם חייב שומר שכר לא כ"ש: