ראב"ד על ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל ג

מקל וחומר כיצד ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום. פירוש שאלמלא לא בא ללמד שדורשין קל וחומר למה לאדכורי נזיפת אביה כלל אלא ודאי לאגמורי לשכינה ארבעה עשר יום. ומדכתב רחמנא תסגר שבעת ימים גמרינן נמי דדרשינן דיו לבא מן הדין וגו' הרי לך מדה כתובה בתורה והשאר כולן מן הקבלה חוץ משני כתובים המכחישים זה את זה. שגם היא מפורשת בתורה כדאמרינן לקמן כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני וכתוב א' אומר כי מן השמים דברתי עמכם בא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה פירוש הוא השמים שהוא אש ומים שהראה דמות האש העליונות על ראש ההר לדבר מתוכה: וזאת היא ההרכנה שאמרו רז"ל [כאן ומכילתא פ' יתרו] לא שהרכין השמים מהווייתן כלל: ומזו הכרעה שהכריעה הכתוב השלישי ותקן שני כתובים המכחישין זה את זה למדו רז"ל למקומות אחרים שמכחישין זה את זה ולא בא הכתוב השלישי כדי להכריע כאותה ששנינו בסוטה [כז:] כתוב א' אומר ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' וכתוב אחד אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב: וכאותה ששנינו (במס' בכורות) [צ"ל ערכין כט.] בבכור בקר וצאן כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש והכריעו ביניהם מדעתם ותרצום לפי ראיותם כמו שלמדו מקל וחומר דשכינה כמה קלין וחמורין בכל התורה. והא דקתני עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם הכי קאמר שני כתובים המכחישים זה את זה אי אתה רשאי לדחותן ולהחזיקן בשבוש אלא תחזיק לתרץ אותם כל מה שתוכל עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ואז תעשה כפי ההכרעה אשר תראה וכו'. והגירסא הנכונה כפי דעתי כך היא ושני כתובי' המכחישים זה את זה עד שיבא כתוב שלישי וגו' וכך פירושו זו מדה נוהגת בתורה שיש כתובים המכחישים זה את זה כלומר שהם נראין כמכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ומתרץ אותם הילכך מכאן יש לנו ללמוד ולתרץ כל שני כתובים שהן קשין זה על זה ולא (שנדמה) [שנדחה] אחד מהם ולא שנחזיק את התורה בשבוש: