ראב"ד על ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל ב

ונחזור לחשבון המדות שמנו כאן:

כלל זה יהיה בידך שכל מדה שאין דינה משתנית מחברתה נחשבת עמה מדה אחת:

והרי לך חשבונם על פי הנקודות מקל וחומר. מגזירה שוה. מבנין אב וכתוב אחד. מבנין אב ושני כתובים. מכלל ופרט מפרט וכלל. כלל ופרט וכלל. מכלל שצריך לפרט. ומפרט שצריך לכלל. כל דבר שהיה בכלל ויצא מהכלל ללמד. כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כעניינו. ויצא לטעון טעון אחר שלא כעניינו. ויצא לידון בדבר חדש. ודבר הלמד מעניינו. ודבר הלמד מסופו. ושני כתובים המכחישים זה את זה. הרי כאן שלש עשרה חלוקות בניהם. ואם ישאל השואל מה ראו לפרט דין מקצתם מדרך עניינם ודין מקצתם לא פרטו עם הפרטות:

ועוד משהתחילו לפרש הפסיקו וחזרו ומנו ופרשו:

וי"ל מפני שהזכירו כלל ופרט וכלל אין דורשין את הכללות והפרט חזר ואמר בפרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט שהרי אנו דנין את הכלל כעין הפרט ומשהתחילו לפרש כאלו פירש דין כולם עד בסיף:

וא"ת הרי הפסיק בכלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל לא הפסיק ביניהם לכלל ופרט וכלל שדורשין את הכל ומפני זה סמך בפירשן על מה שפירש בפרט וכלל ופרט וחזר עוד ומנה ופירש עד הסוף: