ראב"ד על ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל טו

דבר הלמד מעניינו כיצד ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא יכול יהא טהור מכל טומאה פי' ואפי' מטומאת מגעות והסטיות כשהוא אומר וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם וכו' כבר למד שאינו טהור מכל טומאה אלא מטומאת נתקים ואף על פי שזו נשירת שער וזו נשירת שער אין נתק קרואי אלא כשניתק שער ראשו מאמצעיתו: ובמכילתא [פ' יתרו] נמי הכי דרשינן לא תגנוב הרי זו אזהרה לגונב נפשות או אינו אלא לגונב ממון. אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם. שלש מצות אמורו' בענין שתים מפורשות ואחת סתומה נלמוד סתומה ממפורשת במה העניין מדבר במיתת בית דין פי' לא תרצח ולא תנאף עתה לפי הענין הזה כשאנו למדין מענין הסמוך אין לנו למעט הקרח והגבח אלא מן הטומאה האמורה בענין ומאי ניהי טומאת נגעים אבל לא משאר טומאות שבתורה וכשהוא אומר למטה וכי יהיה בקרחת או בגבחת וכו' למדנו עוד שאפילו מטומאת נגעים נמי לא נטהר אותו אלא מן הנתקים בלבד ואילולי זה הפסוק הייתי מטהר אותו מכל טומאות נגעים כי הם כולם ענין לו והיינו דקאמר וכשהוא ולא קאמר כשהוא אומר: