ראב"ד על ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל יב

וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שהוא כעניינו כיצד ובשר כי יהיה בו בעורו שחין והלא שחין ומכוה בכלל כל וכו' פירש טעון אחר שהוא כעניינו פרט אחר שיש בו מקצת הענין הראשון הפרט הראשון הכתוב בכלל הזכיר בו מקצת הענין והניח מקצת כגון שחין ומכוה שפרט בהם כל הענין. והניח מהם מחיה ושבוע שנית נאמר הואיל והוזקק לפרש בו דין הטומאה ועשה מהם פרט בפני עצמו מה שהזכיר הזכיר ומה שהניח הניח ואינן טעונין אלא מה שנתפרש בהן וזהו להקל ולא להחמיר שלא יהו טעונין מה שלא נאמר בהם. והא דקאמרינן ולא להחמיר משום דקא בעי למימר במדה שלפניה יצא להקל ולהחמיר קאמר נמי בהא ולא להחמיר ואף על גב דלא צריך: