ראב"ד על ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל י

מכלל שצריך לפרט ומפרט שצריך (לפרט)[לכלל] כיצד קדש לי כל בכור יכול אף הנקבה ת"ל זכר. נראה לי שיש כאן שבוש לשון שלא מצינו כלל ופרט זה בכל התורה אלא כך ראוי להיות תקדיש כל בכור יכול אף הנקבה ת"ל הזכר והוא המקרא שבמשנה תורה כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ושמה טעה הכותב תחלה מפני שראה בסמוך פרט ונראה בעיניו שכבר הכלל שלפניו הוא קדש לי כל בכור פטר כל רחם ואינו כן דשני כללות ושני פרטות הוא דורש הראשון הוא כל הבכור תקדיש הזכר וזה פרט הצריך לכלל לפי שהזכר משמע אעפ"י שהוא פשוט בכורים ושאינם בכורים ת"ל הבכור. והשני הוא קדש לי כל בכור פטר כל רחם וזהו כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל כדמפרש ואזיל שהכלל ממעט משמע הפרט והפרט משמע הכלל. אלא שאני רואה הגרסא הזו בעצמה במסכת בכורות בפרק הלוקח עובר פרתו [יט.] וקא מקשי התם דקתני אי זכר יכול אפילו יצאה נקבה לפניו ת"ל פטר רחם מאי טעמא לא אייתי ליה מבכור אאם יצאה נקבה לפניו הרי אינו בכור לרחם ואעפ"י שהוא בכור לזכרים ובכור לדבר אחר לא הוי בכור כדקתני סיפא אי פטר רחם יכול אפילו נולד אחר יוצא דופן ת"ל פטר רחם. וכיון שאני רואה הגרסא מתורצת בגמר' דילן קשה עלי מאד לשבש את זו. ואיפשר לומר מפני שאנו מוצאים בכמה מקומות שעל הזכרים בלבד הוא מזהיר בבכור כדכתיב באותה פרשה וכל פטר שגר בהמה הזכרים לי"י וכתיב וכל מקנך תזכר פטר שור ושה וכתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש משום הכי נקט לה פרטא דזכר והם שני פרטים לכלל אחד והכלל הוא קדש לי כל בכור שהוא כולל נקבות וזכרים ויוצא דופן בא הזכר ומיעט הנקבות בא פטר רחם ומיעט יוצא דופן כדמתרץ לה אביי בא הבכור ומיעט נולד לאחר יוצא דופן והוא בא דרך הרחם:

כלל הצריך לפרט בשלמא פרט הצריך לכלל איכא שהרי הכלל מוציא ממשמע הפרט שהפרט הוא הזכר ופטר רחם ומשמע נמי פשוט ויוצא אחר יוצא דופן. והכלל הוא הבכור ומוציא הפשוט ונולד אחר יוצא דופן. הנה כי הפרט צריך לכלל כי הוא מלמד עליו מה שאין כן בשאר כללות ופרטות שהכלל מפורש לעצמו כמו שאמר למעלה מן הבהמה כלל צאן ובקר פרט וזה הפרט אינו צריך לכלל כלום אלא כלל הצריך לפרט מה הוא: וא"ת מפני שהכל היה בכלל ובא הפרט ממנו והנה שהפרט מלמד על הכלל שלא יהיה הכל בו כמשמעו א"כ כל כלל ופרט שבתורה כך הם שהפרט ממעט מן הכלל ומה הפרש יש בין זה לאחרים: עתה דע והבן שלא מפני המיעוט נקרא זה כלל הצריך לפרט אלא שהוא צריך לפרש אותו שאלמלא נאמר בכור ולא נאמר פטר רחם לא הייתי יודע שהרחם קפידא לענין בכורה ולא היה מקפיד אלא על מי שהוא ראשון לולדות או ראשון לזכרים וכשנאמר פטר רחם עכשיו למדנו כי פתיחת הרחם בכלל הקפדת הבכורה הוא. ומשום הכי נקרא זה כלל הצריך לפרט כי הוא צריך לפירוש הפרט מה שאין כן בבהמה בקר וצאן כל הבהמה ולפיכך אמרו אין בכלל אלא מה שבפרט וכיוצא בו במס' חולין [פח:] שהוא כלל הצריך לפרט וכסהו בעפר דלא דרשינן להו בכלל ופרט משום דהוי כלל הצריך לפירוש הפרט משום דהאי וכסהו משמע לשון סתר כדכתיב מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו שר"ל ונסתיר את דמו וכן המכסה אני מאברהם. ונאמן רוח מכסה דבר כולם לשון סתר וכשאמר וכסהו בעפר פירש על הכסוי הזה כי הוא לשון כסוי. ולפי דעתי (כי) [פי'] אותו הפסוק הצריך לפרט כדאמרינן ויותר פרט. הצריך לכלל שאלו נאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר לא למדנו לכסוי כלל נמצא כי הפרט צריך לפירוש הכלל: והא דדרשינן [ב"ק סג.] בכי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים [פרט] לשמור חזר וכלל איכא לאקשויי לשמור מאי טעמא חשיב לכלל והלא צריך לפרש על כי יתן שהנתינה הזו אינה מתנה אלא פקדון הוא לשמרו י"ל מדכתיב בפרשה וגונב מבית האיש ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו אלמא בהדיא שמעינן כי הנתינה הזאת אינה אלא לשון מסירה לשם פקדון. כדכתיב תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך. וכל אשר יש לו נתן בידו שהם לשון שמירה משום האי לשמור מיותר הוא ודרשינן ליה לכללא: