ראב"ד על ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל א

ר' ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת וכו'. מפני כי הספר הזה ויקרא מלא מצות וחוקים והמדרש שדרשו בו נמשכין עליו כמה קלין וחמורין וכמה כללות ופרטות וכמה גזירות שוות לפיכך קבע בתחלתו המדרש הזה שהוא פתח לכל ויסוד לכל המצות וכולן מן הקבלה חוץ מן המעט מהנה שהן מפורשות מן התורה כמי שאנחנו עתידין לבאר בע"ה:

והקבלה אב לכולן ועקר לכל מצות האל אדוננו:

ואלמלא הקבלה מאין לנו צירוף המצות ופירושן. ומנין לנו בפי' בראשית ברא אלהים שהוא תחלה ומנין היה לנו באלהים שהוא שם הבורא. ואפי' השיחה שאנו מדברים בה ומבקשים בה פרטי כל צרכנו מן הבורא אם לא הקבלה במה היינו שואלים על כן אנחנו צריכין להאמין מאד ולסמוך על דברי קדמונינו החכמים הראשונים שקבלו מאבותם ואבותם מאבותם בכל דקדוקי המצות והמדרשים ואם יצא המדרש מדרך הפשט ולולי כי המלאכה ארוכה לפנינו וכבדה עלינו ממיעוט שכלנו וחומר בינתנו ואנחנו צריכים להשלים עליה כל איברינו כדי לפרש ולהציע דברי רבותינו ולהיותם נדרשים לכל שואל וכל דורש למען תהיה תועלתם שלימה היינו מאריכים בדברים האלה לשבר דברי המינין הממאנים לשמוע ולהאמין לדברי רבותינו אך רמז רמזנו למאמינים פתח פתחנו לנבונים. תחזקנה ידיהם באלהים:

והנני מתחיל לפרש בעזרתו וישעו איחל ובאלהים אעזר:

כל מקום שמנו חכמי' מנין צריך מנין למנייניהם וכל שיעוריהם צריך שיעור לשיעוריהם וכללותיהם צריכין פרטי פרטות שהרי מנו חכמים שלש עשרה מדות בכלל וכשבאו לפרט נראין חמש עשרה מדות:

יש מדה אחרת שהזכירו במסכת נזיר פרק שלשה מינין [לד:] והיא פרט וכלל ופרט. מיין ושכר יזיר פרט. מכל אשר יעשה מגפן היין כלל. מחרצנים ועד זג פרט [פרט] וכלל ופרט אי אתה [דן] אלא כעין הפרט וכו'. וי"ל לפי שהן דומות בדיניהם לפיכך לא מנה אותה והיא נכללת במדת כלל ופרט וכלל:

עוד יש לומר דר' ישמעאל לא דריש להני קראי דנזיר בפרט בכלל ופרט. דס"ל כר' אלעזר בן עזריה דמפיק להאי מחרצנים ועד זג לדרשא אחרינא עד שיאכל חרצנים וזגן:

ור' אליעזר נמי הכי ס"ל דלא דריש מ"ם אלא מיעט וריבה בלחוד ומשמע דפרטא בתרא כר' אלעזר בן עזריה סביר' ליה. ואיפשר דר' ישמעאל נמי הכי סביר' ליה:

וא"ת כיון דר' ישמעאל בפרט וכלל קא דריש להו אם כן נעשה כלל מוסף על הפרט ואתרבי כל מילי. אם בן מיעוטא דלולבין מנלן איכא למימר דסבר לה כר' אלעזר דמרבי ולא קא ממעט אלא שבישתא בלחוד ומיעוט ששבישתא לאו מפרטא קא ממעט ליה אלא משום דכלל גופיה הכי משמע מגפן היין ולא הגפן עצמו:

ואי קשיא לך כיון דהכי הוא למה ליה למימר התם בפלוגתא דר' אלעזר ורבנן דר' אלעזר דריש ריבויי ומיעוטי ורבנן דרשי כללי ופרטי והא ר' ישמעאל כללי ופרטי דריש ואפי' הכי קא מרבי עלין ולולבין וממעט שבישתא כדאמרי'. אין הכי נמי אלא משום דשמעינן ליה לרבי אלעזר בעלמא דריבויי ומיעוטי דריש כדאית' בעירובין בפ' בכל מערבין [כז:] ובסנהדרין פ' נגמר הדין [מו:] וכיון דאמרינן דהני קראי דנזיר בפרט וכלל בלחוד דריש להו תו לא אשכחן פרט וכלל בכל התורה כולה:

ואי איכא נוסחאי התם דדריש ליה בקראי אחרינא איפשר דר' ישמעאל לא מחווירי למדרש להו הכי וכי האי תירוצא מסתבר טפי דלר' ישמעאל לית ליה פרט וכלל ופרט דאי אית ליה אע"ג דשוי לפרט וכלל ופרט אפי' הכי הוי ליה למתנייה כי היכי דתנא בנין אב מכתוב אחד. ובנין אב משני כתובים וכלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל. ודבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו. ואע"ג דכל הני כפולים נינהו וכל חד מנייהו חשיב להו לשלש עשרה מדות. וא"כ פרט וכלל ופרט נמי אע"ג דשוי לכלל ופרט וכלל הוי ליה למתנייא כחדא מדה כחדא מהנך:

ועוד כי בפרק שלשה מינים נותן הפרש:

עוד יש מדה אחרת שהיא נזכרת למטה בשבע מדות שדרש הלל לפני זקני בתירא והיא כיוצא בה במקום אחר אלא שאינה מדה כי אם לחזק שאר מדות נפרש במקומו בע"ה: