ראב"ד על ספרא, אחרי מות, פרשה ו ז

אוציא הקדש בדק הבית שלא בא אל פתח אהל מועד ולא הרובע והנרבע והמוקצה ונעבד אתנן ומחיר כלאים וטריפה ויוצא דופן וכו' פי' אוציא קדשי בדק הבית שלא באו לפתח אהל מועד מעולם לא אוציא הרובע והנרבע וכו' שבאו מתחלה לפתח אהל מועד ואחר כך נפסלו ת"ל להקריב וכו'. ואי קשיא לך והא אין אוסר אדם דבר שאינו שלו. הא מילתא מקשה לה בזבחים פרק בתרא [קיד.] בשלמא רובע ונרבע דאקדשינהו והדר רבעינהו פי' ועל ידי מעשה יכול אדם לאסור דבר שאינו שלו: ומתרץ בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הוא הילכך רובע ונרבע מוקצה ונעבד ומחיר פסולין דהוה להו דבר ערוה וע"ז: ויוצא דופן וולדות קדשים כבר באו אל אהל מועד אגב אמן ואפי' הכי פסולין והשוחטן בחוץ פטור וקסבר וולדות קדשים בהוויתן הן קדושים ואיוצא דופן קאי וכשהיו תחלה בעולם בפסלות היו משום הכי לא חזו בפנים דאילו סבר דבמעי אמן הן קדושים אעפ"י שיצאו דרך דופן לא היו נפסלין מקדושתן שלא אמרה תורה כי יולד פרט ליוצא דופן אלא בבהמת חולין שילדה דרך דופן שהולד אינו ראוי לקדשים אבל בוולדות קדשים שכבר קדשו במעי אמן שוין לכל קדושת אמן כדאמר' בתמורה פ"ק. השוחט את החטאת ומצא בה עובר בן ארבעה חי תני חדא נאכל ליום ולילה ואינו נאכל אלא לזכרי כהונה ואינו נאכל אלא לפנים מן הקלעים ותניא אידך נאכל לעולם ונאכל לכל אדם ונאכל חוץ לקלעים ואמרי' התם דבהקדישה ואח"כ נתעברה פליגי דתנא קמא סבר וולדות קדשים ממעי אמן הם קדושים. ותנא בתרא סבר בהוייתן: שמעינן מינה דאפי' בולד חטאת כי סבירא לן וולדות קדשים במעי אמן הן קדושים וכל קדושת אמן חלה עליהן הילכך איפשר לומר דכי הדר נפיק דרך דופן נמי לא מפסיל בה שהרי השוחט את החטאת ומצא בה ולד אין לך יוצא דופן מזה ותו לא מידי. וכי הא מילתא נמי איתא במסכת נדה פרק יוצא דופן וכולהו אזלי בהאי טעמא. עולה מחוסרת זמן בגופה תוך ח' ימים. חטאת מחוסרת זמן בבעלים זה שהביא את חטאתו קודם יום שמיני שלו: