ראב"ד על ספרא, אחרי מות, פרשה א יג

ולא ימות הרי עונש אמור כי בענן אראה הרי זו אזהרה פי' עונש ואזהרה זו היא על מעלה עשן שצריך ליתנו בקטורת ואם חסרו ממנו והקטירו חייב מיתה: ולא תהא סבור שעל ולא ימות האמור כאן אצל כי בענן הוא אומר כי זה לא דבר על מעלה עשן כלל אלא על ביאה ריקנית של לפני לפנים הוא מדבר ואזהרתו מכי בענן אראה משמע אבל שלא בענן לא אראה ואעפ"י שאינה אזהרת לאו לא לענין מלקות דברנו אלא להודיע שיצריך ליתן בה מעלה עשן: וכסה ענן הקטורת את הכפרת ולא ימות זה עונש והכי מוכח במסכת יומא (יכול ששניהם נאמרו) יכול ששניהם נאמרו אחרי מיתת שני בני אהרן ת"ל כי בענן אראה מפ' במסכת יומא [נג.] מאי תלמודא אמר רבה כי בענן אראה ועדיין לא נראה ואם איתא דאחר מיתת בני אהרן נאמר שניהם הרי נראה ביום שמיני למילואים קודם מיתתם כדכתיב וירא כבוד ה' אל כל העם אלא ש"מ כי בענן אראה שהיא אזהרה למעלה עשן נאמר קודם מיתת בני אהרן: ולא ימות שהוא עונש נאמר אחר מיתתם ובמסכת יומא קא פריך אלא מאי טעמא איענוש פי' מדקאמר ר' אלעזר על העונש ועל האזהרה מה נאמר מהם קודם מיתתם ומה נאמר אחר מיתתן שמע מינה שלא מתו על האזהרה בלבד שאם היינו יכולין לומר שעל האזהרה לבד מתו איפשר שעברו על כך שלא נתנו מעלה עשן בקטורת שהקטירו ועברו על האזהרה ולכך מתו. השתא דקאמר ר' אלעזר שלא היו עונשין על האזהרה בלבד וקאמר שהעונש האמור במעלה עשן לא נאמר בחייהם אם כן למה נאמר שנענשו. הדר אמר מפני שהורו הלכה בפני משה רבן כדאיתא בפרשת מילואים. ויש מפרשים ולא ימות זה עונש על ולא יבא האמור כאן אצל כי בענן ועל ביאה ריקנית מיירי והאי דקאמר כי בענן אראה זו אזהרה הכי מפרש לה דהאי קרא דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש לא מתפרש עד דאמר כי בענן אראה כלומר אל יבא בכל עת אלא בעת שמכניס שם קטורת שיש בתוכו מעלה עשן דהיינו ענן ומשו' האי קאמר כי בענן אראה זו אזהרה: ולהאי פירושא קשיא לי הא דקא פריך תלמודא התם אלא מאי טעמא איענוש דמשמע כיון דאמרת דעונש נאמר אחר מיתת בני אהרן מאי טעמא איענוש. שמעינן השתא שאילו נאמרו שניהם קודם מיתת בני אהרן היינו יכולין לומר כי מאותו עון מתו והלא הם לא נכנסו לפנים כלל ובביאת אהל מועד אעפ"י שנכנסו לתוכו ביאה ריקנית אין בו עונש כדאיתא לעיל: ומאי דמפרש האי פירושה לא קא גריס אלא מאי טעמא איענוש אלא הכי גריס ואמאי איענוש כדתניא ובניחותא קאמר: ובסיומא דמילתא דר' אלעזר היא דר' אלעזר לטעמיה דאמר שלא מתו מעון אחר אלא שהורו הלכה בפני משה רבן: ולפי מה שמצאתי באגדת מילואים שהם נכנסו לפני לפנים יש לפרש הדבר כפשוטו אלא מאי טעמא איענוש שאילו נאמר שניהם קודם מיתתם היינו יכולין לומר כי מעון של לפני לפנים מתו: ובזה הפירוש קרובה דעתי מאד מפני שאני רואה דקתני ולא ימות זה עונש. כי בענן אראה זו אזהרה. ולא ימות זה עונש כי כן סדר המקרא אלא ודאי על ולא ימות הראשון מדבר שהוא קודם לכי בענן אראה על הכפורת. והאי כי בענן אזהרה למעלה עשן ואזהרה הוא לביאה ריקנית כדפירשינן לעיל: