ראב"ד על ספרא, אחרי מות, פרק ז א

תענו את נפשותיכם יכול ישב לו בחמה או בצנה כדי שיצטער ת"ל וכל מלאכה לא תעשה פי' מפרש ביומא [עד:] מה מלאכה שב ואל תעשה אף ענוי שב ואל תעשה. ומאי ניהו שלא יאכל ולא ישתה אבל אין מטריחין אותו להינדד מכאן לכאן כדי שיצטער: מלאכה אסרתי ממקום אחר. וענוי אסרתי ממקום אחר. פי' מילתא אחריתי הוא והכי מוכח ביומא פרק בתרא [עד:]: והקשה הכא דכיון שהשוינו עינוי למלאכה לשב ואל תעשה יכול כך נקיש אותם לכל דבר שלא נאסר את האכילה אלא מדבר שנאסר עליו בכרת במקום אחר דומיא דמלאכה שנאסרה בשבתות וימים טובים: והאי עינוי דאזהר עלן רחמנא נמי לא אזהר אלא במלתא דאסירא לן בעלמא כגון פגול ונותר וכיוצא בהם שהזהרנו להתענות מהם שלא לאכלם: אבל מנין שהקדשים שהוא מצוה לאכלם שאסור לאכלם ביום הכפורים ת"כ תענו את נפשותיכם ריבה פי' מדלא קאמר תענו לחוד ולא הוה צריך למימר תענו את נפשתיכם: ד"א תענו את נפשותיכם ענוי שהוא אבית נפש ואיזו זו עינוי אכילה ושתיה פי' שהוא נוגע לנפש אבל ענוי אחר כגון רחיצה וסיכה וכיוצא בה אין בהם כרת שלא עונש כרת אלא על ענוי נפש כדכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה וכו' והאבדתי את הנפש וכו ובברייתא קמייתא דיומא מוסיף ואם נפשך לומר הרי הוא אומר והאבדתי את הנפש דבר שיש בו אבוד לנפש: וקא פריך התם מאי ואם נפשך לומר וכי תימא דבעריות משתעי קרא שיש בו ענוי נפש שכל הנאתו אינה אלא לנפש אבל אין בו הנאה לגוף ובגויה נמי קא משתעי קרא דאית ביה באכילה ושתיה ת"ל והאבדתי את הנפש ההוא וכו' כלומר לכך אמר והאבדתי ולא אמר ונכרתה ללמד כי הוא עבר על מצות איבוד נפש וכנגדה יענש איבוד נשמה. ואי זו זו אכילה ושתיה כי הוא נתיירא מעינוי יום אחד שלא יאבד את נפשו ורצה לקיימה בעבירה אף אני אאבד את נפשו שלא תועיל לו אכילתו: והאי דקאמר בעריות ולא קאמר בתשמיש סתמא משום דבעי לגלויי דבתשמיש נמי איכא עינוי שהוא אסור במקום אחר דומיא דמלאכה ומאי ניהו עינוי דעריות והרי הוא דומה לעינוי דאכילה שיש ממנו האיסור במקום אחר בכרת: אינמי כדיליף תנא דבי ר' ישמעאל במסכת יומא ענוי ענוי מעריות דכתיב על דבר אשר ענה וכו' מה להלן ענש והזהיר וכו' וכיון דילפי להו מהדדי אימא בעינוי דעריות נמי קא משתעי קרא ת"ל והאבדתי וכו'. ואי קשיא לך האי והאבדתי במלאכה כתיב והיכי גמרינן מינה לעינוי שהוא אבית נפש איכא למימר משום דמקשינן להו אהדדי כדאמרינן ברישא הילכך האי והאבדתי גמרינן מיניה לעינוי כדאמרינן: