ראב"ד על ספרא, אחרי מות, פרק ג ה

ומנין שתהא האש בטלה על גבי גחלים ת"ל גחלי אש פי' שיהו מהמאוכלות הלוחשות כדי שלא יעלו שלהבת כלל: ת"ל גחלי אש מדקאמר גחלי אש ולא קאמר אש גחלים שמע מינה כי הגחלים עיקר ולא השלהבת וצריך שיהו מאוכלות ר"ל עד שתכלה מהם השלהבת אלא שיהו עוממות דהנהו אפר הוו: ומפני זאת הגירסא השנויה כאן כתבו במשנה במסכת יומא פרק שני שעירים [עג.] נטל את המחתה ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלי' אילך ואילך וחתה מן המאוכלו' שבמס' יומא מיירי בענין תרומת הדשן והתם מן המאוכלות הפנימיות שהן עוממות וקרובות להיות אפר היה חותה אבל הכא מאוכלות הוו אשר נתבטלה מהן כל השלהבת אלא שהיו לוחשות. ויש נסחאות שאין כתוב בהן אלא כך נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחתה וירד והניח וכו' וגם הנסחא הזאת איפשר לקיימא וגם זאת הגירסא השנויה כאן: