ראב"ד על ספרא, אחרי מות, פרק יב יב

יכול עוף חולין שבפנים וקדשים בחוץ או בפנים תהא מטמאה וכו' ת"ל נבלה וכו' בזבחים [סט.] פריך אהאי כי היכי דפריך לעיל דהאי נמי נבלה היא כלומר הא בעינן למימר דהאי נמי תהוי כנבלה ותטמא בגדים בבית הבליעה והאי לא שוותה מבפנים כמבחוץ: ומנא לן דבנבלה ששותה בפנים כבחוץ קא מיירי דילמא בהאיך נבלה נמי קאי דלא שותה בפנים כבחוץ. ומתרץ אלא מה טרפה ששותה בפנים כבחוץ ולא שוחט קדשים בחוץ אף כל נבלה ששותה בפנים כבחוץ: ואקשינן התם בשלמא [וכו'] שוחט קדשים בבחוץ ובפנים מפסל פסילי. אמר רבא אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת לא תועיל לו לטהרה מטומאתה: הא תינח חוץ פנים מאי איכא למימר לא שוו בפנים כבחוץ. פירוש אם תאמר שהשוחט קדשים בפנים ליטמו נמצא שלא השוה טומאתם בפנים כבחוץ דומיא דטרפה הילכך כיון דבחוץ לא מיטמאו בפנים נמי לא מטמאו אי הכי מולק קדשים בחוץ נמי הא לא שוו בפנים פי' דבפנים לא מטמו ואפילו הכי בחוץ מטמו ולא ילפינן חוץ מפנים: אמר רב שימי בר אשי דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שלא בהכשרו פירוש דנין שחיטת קדשים בפנים משחיטת קדשים בחוץ דהוא דבר שלא בהכשרו מדבר שלא בהכשרו ואין דנין מליקת קדשים בחוץ ממליקת קדשים בפנים משום דהאי דבר שלא בהכשרו מדבר שהוא בהכשרו ואעפ"י שזה אינו מטמא זה מטמא: וקשיא לן שוחט חילין בפנים נמי דלא מטמו הא ילפינן להו משוחט חולין בחוץ דהוא דבר שלא בהכשרו מדבר שהוא בהכשרו: ואיכא לתרוצי דקסבר האי תנא חולין בעזרה לאו דאורייתא הילכך פנים מחוץ בחולין דבר שבהכשרו מדבר שבהכשרו הוא: אי נמי איכא למימר הא דילפינן בחולין פנים מחוץ שלא לטמא משום דפנים לגבי טומאת נבלת עוף טהור מקום הכשרו הוא שהרי הותרה מליקה בפנים שהיא נבלה גמורה וכ"ש שוחט. וק"ו הוא ומה מליקת קדשים שמטמאה בפנים. ומשום הכי ילפינן בחולין פנים מחוץ ואף על פי שהוא דבר שלא בהכשרו מדבר שהוא בהכשרו. אבל מליקת חוץ דקדשים היכי ילפינן לה ממליקת פנים אם הותרה מליקה בפנים לא הותרה בחוץ ולא מצינו חוץ שיש לו הכשר לנבלה: