פירוש הראב"ד על ספר יצירה ד:ט

המליך אות פ' וקשר לו כתר וצר בו נוגה בעולם. מכח חק"ב טנ"ע

ויום חמישי בשבת בשנה ונחיר ימין בנפש. ושם בכחו הזרע והזיווג וחן של נשים וחן של יופי והשגת חפציו בנשים שנא' וימינו תחבקני וכתיב נעימות בימינך נצח. ושלום מפחד מכח התפארת הבא אליו. ויש לו עוזרים מצד החסד, ואוהבים מצד התפארת ומבקשים טובתו. ויש לו חשק בנשים (עטרת) והתשמיש וחשק בכלי השיר והשמחה והאירוסין וכלי התכשיטין והגנים ופרדסים וכל מיני הנאה. ומורה על הנאות הבאות מצד החסד אל העטרה ושלום האויבים כי הוא המנצח ומתוך שהוא מקבל מצד הגבורה מראהו כזהב המעורב בכסף לבן, ויעיד על הצורפים ועל משי ורקמה ומיני ציורים, וכל תענוג ושלוה. ולו השמיעה ובשורה טובה מצד הטוב וגמילות חסדים ורחמנות ונדבה ועזרה ובתים יפים ושכיות החמדה, ולו כח ההריון כי בו רוח חיים וחם ולח ונוטה ללחות, ולו הבחורים וילדות בנים ובנות. ולו צבע צהוב נוטה מעט לאודם לפי שצינור הגבורה מתערב בו כל מיני פתוך, ומעשה נחמד יוחס לו. ולו קבוץ נשים לטוב. ופעמים מצד הדין לרע, וממנו מגדלות מרקחים והרי בשמים וריח טוב וכל תכשיטי הנשים וסחורה, ולפעמים מריבה מצד האש: