פירוש הראב"ד על ספר יצירה ד:ז

המליך אות ד' וקשר לו כתר וצר בו מאדים בעולם ויום ג' בשנה ואזן ימין בנפש. והוא מורה על אמיץ לב וקשה ערף ואכזריות ועל החמה והכעס והרציחות והמלחמות כי כן משפטי הגבורה ועל שרי החיל ועל שופכי דמים דם חיה ודם אדם וכל מלאכה אשר יבא באש מיוחס לו כי לו האש הגדולה. ולו הזהב והפנינים האדומים וכל דבר אדום. ועל ביטול החפצים ועיכוב בהשתתפו עם בינה. ולו כל מיני פחד ולו השכרות ובית הבישול. ולו הבשר והדם והתבלין והיין אדום ומעורר מצד הדין על הביאה ותשמיש ודם בתולים ואליו איסור נדה שיחזר מתוך חומו אחרי הזיוג, ולו הקנאה והשנאה, ולו הדם אשר הוא הנפש וחיותו של אדם ולו החום הטבעי. ומורה על לסטים מצד החיצונים ועל הרוגי חרב והפצעים. ולו המרקחות החמות ורפואות ורופא של נגעים ובעלי הכוויות, ולו המטונפות כדם לידה. ודם ברית מילה, ולו מן החלאים הקדחות ולו העבדים הבורחים כי לא יוכלו לסבול את כעסו, ולו כל מיני עונש, ולו המלקיות וכרת ולו בריות משונות המפחידות ולו הבצורת מפני יובשו ולו החום, ולו הכופרים בדת מצד התמורות ולו כעס המלכים ואליו לנקום משבועות שוא ולנקום על עדי שקר ותקוה מכזבת. ואליו יתיחסו בעלי השגעון מכח אבוד הדעת, ולו הנפילה ממקום גבוה ולו אש וגפרית ומשרפות מים ומקום שחיטות הצאן לפיכך שחיטתן בצפון. ומלחמה ותנור ומרחץ ועקרב וחיות רעות ומשמרה שניה כלבים צועקים והזאבים ובגדים אדומים, ולו משקים החדים: