פירוש הראב"ד על ספר יצירה ג:ו

המליך אות אל"ף. ר"ל במה שעלה בתחלה בכח מלך (בינה) מלכי המלכים (עטרת):

וקשר לו כתר. פי' קשר אות א' ברוח אלהים חיים הנקרא כ"ע והגיע מכ"ע רוח חיים באויר וע"י כ"ע יצא אויר העולם שממנו חיי כל העולם, ר"ל חיות אשר בגלגלי המרכבה ובהויות אשר בהם:

ורויה בשנה. הוא רוח האויר האמצעי המתפשט מן י"ב הויו"ת כשהוא ממוצע שאינו לא קר ולא חם:

וגויה בנפש. פירוש גויה מלשון מן גו יגורשו, שפירושו מתוך וכן תרגום של תוך גו. וכל אותו רוח חיים אשר בנפש כל חי בעליונים ובתחתונים שרשו הוא מא' של אמ"ש. וצא"ל שאלו שלש מלות עולם שנה ונפש יתפרשו בדרך כלל. עולם על בינה ומה שלמעלה הימנה כי הוא עולם עליון. שנה על תפארת כי בה י"ב הויו"ת ובה יהיה קבוע חדשים וזמנים. ונפש על המלכות כי בידה נפש כל חי. ויתפרש ג"כ על דרך הפרט, עולם על גלגלי המרכבה וארצות המרכבה ואוירם, ושנה על בינת יצורי המרכבה בחזרת וסיבובי המרכבות על ראשם וספירת זמן עלייתם וירידתם וסבובם והשתנות אוירם יקרא שנה מלשון שינוי והתחלפות היצורים בהם לפי מערכות ההויו"ת כי לכל הוי"ה והוי"ה טבע ידוע מאמ"ש ומכל ל"ב נתיבות ומכל נ' שערי בינה. ויתחלפו טבעיהם לפי מקומם או התקרבותם אל מי שמנגד לטבעם או לפי שם בן מ"ב כאשר רמזתי לעיל. ולפי שכל הצורות מדומם וצומח וחי ומדבר כולם כלולים בהויו"ת וכולם כלולים בעולם ובשנה ובנפש, לפיכך יאמר יצירה על הימים שנאמר ימים יוצרו ולא אחד בהם. ועל דרך זה כל מה שייוחס לעולם ייוחס לשנה ולנפש: