פירוש הראב"ד על ספר יצירה ג:ג

ג' אמות אמ"ש בעולם אויר מים אש. שמים נבראו מאש וארץ נבראת ממים ואויר נברא מרוח מכריע בינתים. ק"ק ממה שארז"ל שמים אש ומים.

ועוד ארז"ל בב"ר ובספר הבהיר מלמד שטפח הקב"ה אש ומים ועשה מהם השמים. וי"ל כי דברי רז"ל הם ברקיעי התפארת שבודאי נבראו מאש וממים כי מים בימינו ואש בשמאלו. אמנם אמרו בכאן שמים נבראו מאש פירוש שמים שבגבורה. ומה שנאמר בתורה יהי רקיע בתוך המים הם רקיעים אשר בגדולה:

וארץ נבראת ממים. שנאמר יקוו המים מתחת השמים וגו' ונאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ. ואויר נברא מרוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, והנה האויר מכריע בין האש ובין המים. וק"ק אחר שאמ"ש הן יסודות לשמים ולארץ ולרוח והן בעצמם מן הנחקקים בגלגל כי הן מאותיות כ"ב והחקיקה בהכרח לאחר מציאות השמים אשר יקבלו החקיקה. וי"ל כי עצם הרקיעים הראשונים אשר קבלו החקיקות הם הם בעצמם הצורה והם סבות לאמ"ש ומהם נמצאי כל שאר השמים והארץ והאויר וכל צבאם והבן זה. ואל זה הסוד רומז בהזכירו שש טבעות ומהם יצא אש רוח ומים והבן במשנה שלישית של זה הפרק: