פירוש הראב"ד על ספר יצירה א:ח

יס"ב בלום פיך מלדבר. בענין הנפש צריך אתה לנעוץ סוף עשייתו של אדם בתחילתו שהוא המחשבה וכו' פירש במשנה שלפני זאת. וא"ת איך יצויירו במחשבה הטהורה דברים כאלו והלא היא פשוטה או נלמד ממנו ראיה והיקש ח"ו על עילת העילות. לכן עניינו בלום פיך מלדבר. פירוש כאשר תשלשל כל פרטי הנמצאות בנפש עד מקום הדבור שהוא התפארת כי עד כאן נתן רשות לדבר שמכאן והלאה אי אתה רשאי לדבר ליתן דמיון לנסתם מן הנגלה כי אם עדיך ותפארתך לבלום ולסתום את פיך. וחייב אתה גם כן להסיר ולסתום לבך מלדמות מן הדעת אל המחשבה (כ"ע) הנקרא הרהור וזה לבך מלהרהר:

ואם רץ לבך. לדמות הנעלם (חכמה) אל הדעת:

שוב למקום. פירוש הכנס בבינתך ומשם תרד אל המקום אשר הוא הדעת (תפארת) כי בו ניתן רשות לפה לדבר וללב להרהר:

שלכך נאמר. (נאמר) אפילו בחיות הקדש והחיות רצוא (חכמה) ושוב (בינה) ר"ל ששבים מן הבינה אל הדעת (תפארת):

ועל דבר זה נכרת ברית. פי' נחקקו אלו שש צורות הנשפעות מברית יסוד עולם בצלם העליונים כדי להסתכל בהם ולא בנעלם מן הדעת כי אם יתאמץ החוקר לחקור על מה שאין בדעתו יכולת להשיג אל יעלה על דעתו שלא יוכל על הנמנע לבד אלא אף מה שהיה בכחו מטרם לכן להשיגו יחלש ולא יוכל עליו. והמשל בזה הסבל שיש בכחו לישא שני ככרים ולא עוד, אם יתאמץ וירצה להוסיף על משאו חצי ככר יחלש ולא יוכל לישא אפילו שנים ככרים שהיה בכחו לישא בתחלה: