פירוש הראב"ד על ספר יצירה א:יא
Ra'avad on Sefer Yetzirah 1:11 · פירוש הראב"ד על ספר יצירה · free full Hebrew text
Open in the reader →שלש מים מרוח. כד"א ישב רוחו יזלו מים והם מי החסד שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים ואחר שהקריש המים והקפיאם והחזיקם עד שחזרו להיות כעין ספיר ורקיעים אחר כך חצב בהם תהו הוא קו ירוק שמקיף את העולם וזהו הקו הוא (הקו) המבדיל בין העליונים והתחתונים ואותן המים שיוצאים מכח הבינה דרך הנתיב עד הגבורה ומכח האש שבו מקפיאן ומקרישן ובמעשה בראשית רבה תהו דומה לג' ראשי השור פירוש לפני אדם ופני אריה ופני נשר והנה בכללן כל המציאות ר"ל מעולם ושנה ונפש ואפשר שלפי מיעוט התבוננות הנבראים במעשים אשר בתהו ההוא קראם תהו מלשון תוהא ומשתומם מלשון התלמוד תהי בה פלוני ואפשר שנקרא תהו ע"ש שחזרו לתהו או לדבר אחר ועוד נבאר במקומו בעז"ה. מכאן יש לך להבין כי מלת תהו הנאמר כאן איננה על השממה ולא על רקנות ולא על חרבה אלא על הויות דקות רשומות בגולם החכמה אשר אין שם ולא מלה נתפש בהם וכ"ש שהדיבור לא יתפוש באותן ההויות ולפי שלא יתפש לא שם ולא מלה לכן נקרא בלשון תימה ונקרא מהשללה בגי' תהו:
ובהו. אלו אבנים מפולמות שמהם מים נובעין לעולם ופירוש מפולמות מלשון לפלמוני המדבר הוא מלה מורכבת מפלוני אלמוני ופי' אבנים סתומות ונעלמות מלשון אלם אשר לא ידובר בהם, והם ג"כ הויות נעלמות אך לא כמו הראשונות בשם תהו כי ההויות של תהו נעלמות מצד עצמן ומצד משיגן. אמנם ההויות של בהו אע"פ שלא נעלמו מצד עצמן כי כבר נלבשו בצורה מ"מ אין כח במשיגן לקרות להם שם אך יאלם פיו ולפי שבהו מורה על התלבשות הצורה בחומר לכך נקרא בהו מלשון בו הוא. ואל תתמה על היות אות וי"ו של בו נבלע כי הנה כמוהו לא תוכל עשהו שהוא מורכב ממלת עשה וממלת הוא והנה ה"א של עשה נבלעת. אמנם ההויות של תהו וההויות של בהו אשר לבשו צורת כל הנמצאות אשר להם צורה והנה חזר וחקק הויות של תהו וחזר וחקק הויות של בהו. ואם תאמר אחרי שהמשנה הזאת מדברת בחסדי ה' והיא הגדולה אם כן איך יקרא להויות הרשומות בה תהו ר"ל הויות נעלמות והנה אפילו הבינה היא נקראת צורה ובהו והחכמה העליונה תהו ואיך יחזור ויקרא להויות החסד תהו ובהו. יש להשיב אע"פ שהחכמה העליונה נקרא תהו ובינה נקרא בהו כי כבר הגיע קצת ציור ליצורי הבינה בהם מ"מ ביצורי החסד נתעלמו כל מציאות החכמה והבינה עד שיתדמו מעשה החסד מעין תמונת החכמה לתהו ומעין תמונת הבינה לבהו:
רפש וטיט. והזכיר חקק כנגד תהו שהוא דק בתכלית הדקות כי הוא יש מאין וחציבה כנגד בהו כי היא מקבלת החציבות והוא הפרד חלקי הנחצב זה מזה, ואחר חקיקת וחציבת התהו והבהו רצה לומר כל הנמצאות שנרשמו בהם אמר רפש וטיט כי העפר והמים בעוד שהם לחים ואין שם רק קרישה לבד יקרא רפש והוא כעין ספיר וצלול, וכשעוביו נוטה ליובש נקרא טיט עם צלילתו. ובאר בזה שאחר שהבדיל מקצת המים למעלה וחקק תהו ובהו מן מקצת המים אשר הובדלו להיות למטה אשר הם שמרים של המים העליונים אותם הקפיא עד שחזרו לרפש וטיט כדי לחקק במרכז העליונים שהוא הי' הפנימיות לגלגל המים הקפיאן והקרישן:
וחקקן כמין ערוגה. פי' חקק ברפש וטיט הטהור הנזכר כמין ערוגת הבושם. זהו סוד לחייו כערוגת הבושם והתלמים אשר החורש חורש לעשות ערוגות והתלמים לזרוע שם זרע וליטע שם אילנות ושרשים מקדם והערוגות האלו הם נתיבות הנמצאים אשר בארץ ה' מעין דוגמא של מעלה של כל מרכבה ומרכבה.
ועוד הערוגה היא צינורות להשקות את הגן ולהצמיח מוצא דשאים ואילנות בכחות העליונים.
והנה בהיות הרפש והטיט לחים נוחים להחקק חקק ברוח קדשו בהם כל הנמצאות:
והציבן כמין חומה וסככן כמין מעזיבה. הזכיר כאן ג' מעלות והן ערוגה וחומה ומעזיבה כן תמצא אותיות יש מהן שחקיקת נתיבתן דומה לערוגה כמו ה' ח' וב' וכיוצא בהן:
הציבן כמין חומה. שמסבבת אשר בה כעין מ"ם סתומה וסמ"ך שהן מוקפות מכל צד:
וסככן כמין מעזיבה. פירוש מעזיבה הוא הטיט והסיד שבונין על גבי העלייה כי בניין העליה בקרשים ועצים נקרא תקרה והבנין מעל הקרשים והעצים ר"ל בנין הסיד הוא המעזיבה, כן יש אותיות מקבלות כעין ערוגות כמו ש' וט' ויש אותיות משפיעות כמו ב' ה' וח' וכיוצא בהן ויש מהן דומות כאבני הבנין כמו הו' והז' והנו"ן הפשוטה ויש מהן מסוכסכות כמו הר' והכ' וכיוצא בהן, כן קבלנו בפירוש משנה זו. אמנם מה שנ"ל באלו ג' מלות ערוגה וחומה ומעזיבה הוא זה, כי בחקיקת צורת אות אחר אות עד המרכז בלי ספק בהבדל חלקי האותיות בגשמן מעל הגולם ישאר כעין גולם חלל צינורות האות הנחקק והצורה ההיא ככדור אטום היו"ד העליונה נקרא נתיב ובכדור הארץ ר"ל ברפש וטיט יקרא ערוגה:
ואחר כן הציבן כמין חומה, פי' אחר שחקק כל אות ואות עד מרכזו ובלי ספק יש מחיצה וכותל בין כל אות ואות שבצדו ולפיכך הוצרך לומר לך שהסיר המחיצות והציבן לכל האותיות בעיגול בלי הפסק בין כל אות ואות שבצדו וכמין חומה שאין הפסק בין חלקיה ואחר כן סככן וכסה את הנתיבות של האותיות ברקיע שהקיפן כמין מעזיבה שבונין על העלייה כן בנה ממעל לכל אות ואות מעזיבה שלו.
הנה על סדר זה מתגלגלות האותיות ככדור שנחקקו בו התנועות תנועות סבוביות והנתיבות שמהן יצאו האותיות נטוים על ראשיהם מלמעלה וממעל לנתיבותיהם המעזיבה ר"ל סכוכן וזהו סוד סוכ"ה אדנ"י הוי"ה. אמנם אמרו חקק וחצב בהן פי' בכל המים אשר בין לכל רקיע ורקיע ואשר מעל לרקיע ואשר בארץ, הנה למדנו ממשנה זו וממשנה שלפניה ושלאחריה שכל הנמצאות שבשמים ממעל ובארץ מתחת שיש דוגמתן בכל חלק וחלק מחלקי אמ"ש והבן ג"ז, וזש"ה והארץ היתה תהו ובהו ורוח אלהים (בינה) מרחפת על פני המים (חסד):
תהו א' ובהו ב' ורפש ג' וטיט ד' . הזכיר כאן אלו ד' ענינים כנגד כל הנמצאים אשר נמצאו בי"ס בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ויחס היו"ד לתהו והה"א והוא"ו לבהו ואמר כי הת"ת והעטרת יקראו ארץ אחר שנתיבשה מן המים של החסד שנאמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ וכל זמן שהיו לחים נקרא הת"ת והעט' רפש וטיט. ולפיכך המציא כל יצורי התפארת והעטרת באלו ד' יסודות, יש מהן שעשאן כמין ערוגה ויש מהן שעשאן כמין חומה כי ערים גדולות ובצורות בשמים ובכל שר ושר גורל וחלק לכל מעלה ומעלה וכן לכל היכל והיכל כמו שפירש בספר היכלות שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ (עטרת) יסדה. וזהו סוד לחייו כערוגת הבושם וזהו סוד עיר ה' צבאות, וזהו סוד ירושלים של מעלה וזהו סוד עיר ומגדל שרצו לבנות בני דור הפלגה לפי שהם כיוונו לקצץ בנטיעות ולבנות ולתקן כח המגדל וליחדו לאלוה ולהפסיק שאר המדות העליונות והרבה סודות התורה יתבארו בסוד זה. ובלי ספק אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים ובית ה' והיכלו וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ועיין בספר ישעיה: