ראב"ד על משנה עדיות ב:ה

מביא אותה במסכת שבת פרק שמונה שרצים ומוקים לה כר"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה והנך פטורי פטור ומותר נינהו:

ועל לפסין עירניות ויש שגורסין אירוניות מפני שהן סתומות כעין (אריוך) [ארון] של האלפס וכסויו מחוברים בשעת עשיה וכשמייבשים אותם [מגרדים אותן] במגרה ומפני כך טהרו באהל המת מפני שהן כמוקפות צמיד פתיל:

וטמאות במשא הזב. שאין מוקף צמיד פתיל מתיר מן ההסט דהא מסיט ליה לכוליה:

ר' אליעזר בר צדוק אומר אף במשא הזב טהורות מפני שלא נגמרה מלאכתן. כלומר שעדיין לא נחתכו אבל ת"ק סבר חתיכה לאו חסרון מעשה הוא דהוה ליה כמגופת חבית. וראיה לזה הפירוש הא דגרסינן בבראשית רבה אמר רבי שמעון תמה אני למה נחלקו אבות [העולם] בבריאת שמים וארץ שאני אומר כאלפס הזו וכסויה נבראו וקרא מסייעני קורא אני אליהם יעמדו יחדו אמר הלפס וכסויה דרכן לעשותן בבת אחת: