רבי עקיבא איגר תנינא קיט

על האדם שנגע דיש בו דעת לשאול ורק מטעם ספק טומאה ברה"ר טהור הקושיא חזקה על הר"ן, בפירש לפנינו אמאי טהור, הא מדאורייתא מקרי פירש, וצע"ג

ובההיא עניינא במה דנדחקו התוס' ריש נדה כיון דספק טומאה ברה"ר אף בלא חזקה, וע"כ משום דסוטה לא מקרי חזקת טהרה כיון דאיכא רגלים לדבר, א"כ מנ"ל דספק טומאה ברה"י טמא אף במקום חזקה, היה נראה לענ"ד דהא מדרשא דרב גידל, והבשר כל טהור טהור ודאי יאכל אבל ספק לא יאכל, מוכח דאפילו במקום חזקת טהרה אסור דהא לגברא יש לי חזקת טהרה, אלא דמהתם לא ידעינן דספיקו כודאי, דדלמא הקרא קאמר הא ספק יאכל מספק, לזה ילפינן מסוטה דספיקו כודאי וכיון דכבר ידענו מדר"ג דלא אוקמינן אחזקה לטהר ממילא אסור כודאי מכח הראיה דסוטה דזהו ודאי אין סברא דבלא חזקה הספק כודאי ובמקום חזקה הספק אסור מספק ולא כודאי, דממנ"פ כיון דלא אזלת בתר חזקה, ממילא הוי כמו בלא חזקה ונכון

ועיין בתוס' נדה (דף ג' ע"א) ד"ה גמר סוף טומאה וכו'. וי"ל דגמר מתחילת טומאה היכי דליכא חזקת טהרה, כההיא דתינוק דפ' בתרא וכו' לא זכיתי להבין, וכי התם יש קרא לטהר, אלא דגמרינן מסוטה, כמ"ש תוס' בלשונם דגמרינן מסוטה, וע"ז עצמו תקשי היכי גמרינן מסוטה, דש"ה דאיכא חזקת טהרה, וצריכים לומר כיון דקינא ואיסתרה אזדא חזקת טהרה, וא"כ ממילא הכא ניחא עכ"פ איך שייך דילפינן מההיא דתינוק, והתם בעצמו מנא ידעינן, ולא מצאתי במפרשים מי שעמד בזה, וד' יאיר עיני

תשובה קט להרב ר' ליב נ"י אב"ד דק"ק פערדאהן

על קושיית רומעכ"ת ביבמות (דף ה' ע"א) היכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי, מזה יש להוליד דין אף דכבר חלה הזיקה עליה ועל צרתה אם אח"כ נעשית לו ערוה אמרינן ג"כ כמו שממנה פקעה הזיקה כך מצרתה זו, דכיון דמוקי קרא דעליה בכה"ג ממילא גם לצרור עלה קאי, משמע דגם לצרור עלה קאי, ואף דאיכא בסוגיין עוד שינויא אחרינא, מ"מ משמע דלענין דינא לא פליגי, לפ"ז יקשה מתני' דיבמות (דף י"ג ע"א) שש עריות חמורות מאלו אשת אחי אביו הא משכחת לה בנשא מת ומת, ואח"כ נשא אותה אחי אביו דמותר בה שהיא לו אשת בן אחיו, נמצא דעתה נעשית ליבם ערוה שהיא עתה אשת אחי אביו ופוטרת צרתה, ויהיה מוכח מכאן דאין קדושין תופסים ביבמה לשוק ואינה אשת אחי אביו, לפ"ז יקשה מסוגיא דיבמות (דף צ"ב ע"ב) ולאו משנתינו היא זו וכו' אמינא לך רע"ק היא, הא מ"מ נפשט ממתני' דשש עריות הנ"ל, ובזה ליכא למדחי רע"ק היא, דהא כתבו תוס' (דף י' ע"א) ד"ה לר"י נמי דמתני' זו ס"ל דקדושין תופסין בחייבי לאוין דשאר עכ"ד

לכאורה הו"ל למעכ"ת להקשות בחזקה יותר לשמואל דאמר בעניותינו צריכה גט, דמספקא ליה אם קדושין תופסין ביבמה לשוק, הא מכח קושיא הנ"ל מוכח דאין קדושין תופסין, אמנם בזה י"ל דבגווני הנ"ל הא בלא"ה ערוה ליבם מצד איסור אשת איש, ומתני' רצה לומר דלא משכחת מצד ערות אשת אחי אב לחוד, ואי דמשכחת דאח"כ מת ג"כ אחי אביו שנשאה דמצד איסור א"א הותרה עתה ליבם, דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, חוזרת להתירה הראשון כ' יבמות (דף מ"א ע"א) ואסורה רק מחמת איסור אשת אחי אב, הא י"ל דשמואל לשיטתיה דסבר שם דלא אמרינן חזרה להתירה הראשון, ורב דס"ל שם דחזרה להתירה הראשון הא ס"ל אין קדושין תופסין ביבמה לשוק, ולזה קושייתו דמר רק על ר"י, דאמר ולא משנתינו וכו', דלר"י לשיטתיה דסבר ביבמות שם דחזרה להתירה הראשון, נפשט הדין ממתני' דששה ערות הנ"ל, ואם כך כוונת מעכ"ת נ"י אין הקושיא חזקה כ"כ, דר"י שאל לר"י דאמר בחבורה נשנית דהיא מלתא דפשיטא כיון דמפורש כן במשנה, ואלו ממתני' הנ"ל אין ראיה רק ע"י ההקדמת הדין דחזרה להיתרה הראשון, וזה בודאי אינו פשוט כ"כ עד דלא נצטרך לאמרו

אמנם באמת לקושטא דמלתא הקושיא גם על שמואל דאמאי מספקא ליה ביבמה לשוק אם תופסים בה קדושין הא נפשט ממתני' הנ"ל, דמה שכתבנו דבלא"ה היא ערוה משום א"א ופוטרת צרתה, זהו ליתא למ"ש תוס' יבמות (דף ט"ז ע"א) ד"ה בני צרות דאיסור א"א אין מפקעת הזיקה אי מטעם דבידו להתירה בגט, אי מטעם דגזה"כ הוא לא תהיה אפילו ע"י הוי', א"כ צריכים למיתי עלה רק משום ערות אשת אחי אב

אך מעיקרא לק"מ דהא מבואר בסוגיא (דף י' ע"א) דהא דלא חשיב אמו בט"ו עריות דאתי' כר"י דאנוסת אביו אסורה, ואי בעבר ונשאה דאי לא קתני, ועי' תוס' שם דאף בקדשה לחוד, מ"מ אסור מדרבנן, והוי ג"כ בכלל דאי לא קתני וא"כ ממילא ליתא לקושיית מעכ"ת, דהא בהך גווני נשאה אחי אביו באיסור יבמה לשוק ודאי לא קתני, ואף דנשואי המת לא היה באיסור, מ"מ הא אמרינן שם אחותו דאסורה לא קתני

אך עדיין יקשה קצת דמ"מ ללוי דתני במתני' דיליה אמו וחשיב דאי, ואמאי לא חשיב ג"כ אשת אחי אביו ובגווני הנ"ל, ולומר דלוי חשיב רק דאי דרבנן ואמו מיירי בקידשה לחוד ונישאת דקתני בברייתא לאו דוקא, הא זהו נסתר מדפרוך ר"ל לר"י שם יבמות, (דף י' ע"ב) ללוי דאמר דאי נמי קתני ליתני החולץ ליבמתו וחזר וקידשה וכו', הרי גם דאי דאורייתא קתני, ומ"מ ג"ז לק"מ, דהא חזינן דלוי גם כן תני שש עריות חמורות אלו, והיינו ע"כ דאמו דחשיב היינו דע"י היתר בלא דאי לא משכחת לה, ולענין זה חמורות מאלו, אלא דלוי בחשבון דט"ו נשים דפוטרות צרותיהן הוסיף ג"כ אמו דמשכחת ע"י דאי, וכיון שכן במתני' דשש עריות דחשיב, אשת אחי אביו ניחא גם ללוי דחמורות דלא משכחת בלא דאי כמו דחשיב אמו, ולא יקשה רק דהו"ל להוסיף ג"כ במתני' דט"ו עריות אשת אחי אביו כמו דהוסיף אמו, וזהו לא קשה מידי, דהא לא משכחת בצרת צרתה דלכל אחי' אסורה צרתה משום צרת אשת אחי אביו ופשוט

והנה כ"ז כתבתי לדעתו דמר, אבל באמת במחכ"ת שגג בזה להוליד דין מה דמפורש להדיא בהיפוך בתוס' יבמות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה חליצה פסולה שכתבו דבב' אחיות שנפלו לפני היבם ונשא אחת מהם, דאע"ג דאסור בצרת האחרת כמו שאסור בצרת קרובת חלוצתו, מ"מ חליצה בעי מדאוריית' שאינה צרת אחות אשה, כיון שכבר לא היתה אחות אשה שמת בעלה עכ"ל, הרי להדיא דזקוקה לו מדאוריית', כיון דבשעת מיתה לא היתה צרת ערוה, ואף ביבום מותרת לו מדאוריי' אלא דמדרבנן אסור כמו קרובת חלוצתו, ומה דמוקמי' קרא עלי' בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי, היינו על הערוה גופא, דלזה אצטרך הקרא דעלי' אבל מ"מ קרא דלצרור לא מיירי בזה דלא מקרי צרתה אלא כשהיתה עמה ביחד צרות בחיי בעלה, וזהו ברור

תשובה קי לחתן בני ידידי הרב רבי יעקב נ"י אב"ד דק"ק וואנגראוויץ. מ"ש חתני רו"מ לתמוה על הריב"ן בתוס' יבמות (דף צ') דשוגג ומזיד קאי על אכילה מסוגיא דגיטין (דף נ"ד) דרמינן דנ"מ אדר"מ, ואם מיירי באכילה הא הוי בדאורייתא דלא קניס ר"מ שוגג אטו מזיד: