רבי עקיבא איגר תנינא קיג

דלמ"ד אליבא דר"י דאין ברירה נשמע זהו מכלכלה, באופן דנקט הצריכותא בזה דמספיק לכל האמוראים, ונכון מאד בעזה"י

ולפ"ז מיושב קושייתינו דלאינך טעמי באיסורא דביצה, דאייתר בבא וכן ביצה י"ל דהנך אמוראי ס"ל דיש ברירה ואצטרך ההיא דוכן ביצה לאשמעינן דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, דלא נשמע מכלכלה, ולפ"ז מיושב מה דנדו ר"י ורבינא מאוקימתא דעולא, די"ל דס"ל דטעמא דר"י בלוקח יין משום דאין ברירה [ואף דר"י ס"ל דאין חילוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים, מדפריך לאיו מ"ש בא לכאן ולכאן א"כ מוכח מההיא דר"י בהר"ז גיטך אם מתי דס"ל דיש ברירה, מ"מ י"ל כפי דמחלקי תוס' בגיטין דבלוקח דאפשר דאין עתיד להתברר לעולם בזה אמרינן אין ברירה,] ויקשה דאייתר בבא דוכן ביצה מש"ה הוכרחו דאין טעמא דאיסור דביצה במתני' זו משום מוקצה אלא משום משקין שזבו, או פירות הנושרים

ולפ"ז מיושב קושיית מהרש"א דדרבנן אדרבנן לא קשיא דכיון דאמרי' מוחלפת י"ל באמת דאיירי בעומדת לגדל ומשום מוקצה ובבא דביצה אצטריך לאשמעינן דל"א מוקצה מחמת יום שעבר, דלא נשמע כן מכלכלה, די"ל דס"ל דיש ברירה ולא איתקצאי בה"ש דיש לו תקנה ע"י תנאי מה שאני עתיד להפריש ודו"ק

והנה לכאורה יש מקום תפיסה על דברינו שאמנו דבכלכלה יש תיקון בה"ש בתנאי דמה שאני עתיד להפריש דאמרינן יש ברירה ובתרומות פירות ל"ח לשמא יבקע אמאי צריך להתנות אם היום חול יאמר בבה"ש שבין ראשון לשני מה שאני עתיד להפריש אחר יו"ט, אבל באמת לק"מ, דנהי דבדרבנן ל"ח לשמא יבקע, מ"מ טוב יותר בתנאי אם היום חול דאף אם באמת יארע דיבקע לא שתה איסור, ומ"מ לא איתקצאי בה"ש, דהא אפשר ע"י תנאי דמה שאני עתיד להפריש

תשובה קד לשארי הגאבדק"ק האלבערשנואדט הרב רבי עקיבא נ"י

מה דנדחק מעכ"ת נ"י בדברי תוס' נדה (דף ע' ע"ב) ד"ה ואין נציב מלח, במ"ש וא"א לומר דהך סוגיא דכה"ג לא אתי' כר"ש וכן במ"ש וקאי ריבוי אכי ימות ולא אאדם

האמת דגם בספר בני חייא בליקוטים נדחק בזה הרבה, אבל לענ"ד דבריהם פשוטים וברורים, דבתחילה כתבו והרב ר"מ וכו' אלמא קודם מתן תורה וכו' היינו דס"ל דלפני הדיבור היינו קודם מתן תורה, דעל אחר מ"ת ל"צ קרא, וא"כ קאי הריבוי על אדם, ר"ל דהו"א למעט אותם שלפני הדיבור מקרא דאדם אתם קראוים אדם ולא נכרים, ולזה אתיא קרא לרבויי דקודם מ"ת, וע"ז הקשו א"כ יהי' הסוגי' דפ' כ"ג רק לר"ש דהא לרבנן דנכרי מטמא באוהל ולא ממעטינן מאדם ל"צ קרא דקודם מ"ת לטמא, ותו הקשו, דהא גם לר"ש ממעטינן נכרי רק מאהל, וא"כ הקרא דאו בקבר דמיירי במגע לזה ל"צ לריבויי, ולזה כתבו ונראה לפרש, היינו דע"כ צריכים לפרש דהריבוי הוא לאפוקי דלא נימא מלישנא דכי ימות דמשמע רק להבא, וא"כ לפני הדיבור לאו קודם מ"ת, אלא אף לאחר מ"ת, קודם הדיבור כי ימות שנאמרה בהקמת המשכן צריכים לריבוי, וא"כ לא נשמע כלל מזה דנכרי דלפני מ"ת מטמאים, והיינו דסיימו דהריבוי קאי אכי ימות ולא אאדם, כן נרנאה לענ"ד ברור

חולין (דף כ"ג ע"א) תוס' ד"ה תמות וזכרות וכו') וא"ת למ"ל קרא דאין תמות וכו', וקשה לי, הא אלו לא נאמר קרא לאסור ביחוד מחוסר אבר רק דהי' נשמע מכללא דבע"מ, ממילא לא הי' מחוסר אבר נאמרה ונשנית, דהא למלתייהו נשנית, לאסור בע"מ, והי' הדין דמחוסר אבר אינו נוהג בב"נ, מש"ה צריך קרא ביחוד לאסור מחוסר אבר דנאמרה ונישנית דאסר לב"נ וצע"ג

ונראה לענ"ד דס"ל לתוס' דאין סברא דהתורה כתבה הדין לישראל היכי דא"צ לזה ורק כדי לידע האיסור לב"נ, דדוקא בעלמא בכל נאמרה ונשנית, אף דאלו לא נשנית הי' אסור לישראל, מ"מ כיון דלא ידעינן האיסור בישראל רק מכח הקרא דנאמרה לב"נ דפקע האיסור מהם והוטל על ישראל, בזה ניתן הציווי ביחוד לישראל, ומה שנאמרה לב"נ קיים להם, אבל הכא במחוסר אבר דהיינו יודעים בעצמותו בישראל דלא גרע מבע"מ ל"ש לומר דבא הצווי לישראל משום ב"נ, ונראה דהוכיחו תוס' דבר זה מהא דאמרינן בב"מ ר"פ א"נ, לאו בגזל למ"ל לילף מריבית והונאה, ובשאלתות דרב אחאי גאון הקשה הגאון מה"ו ישעי' פיק זצ"ל דהא גזל אסור לב"נ ואלו לא הי' נכתב גזל בישראל לא היה נישנית והי' הדין דב"נ אין מצוים על הגזל, ולפי הנ"ל ניחא כיון דבישראל ידעינן האיסור מכח ריבית והובאה בלאו הקרא דב"נ לא שייך לומר דכל הציווי דלישראל רק משום ב"נ, והגאון הנ"ל פ' וירא אות ט' כתב על קושייתו הנ"ל, ואלו ימהר הנבהל להשיב דעכ"פ מכח דילפינן גזל מריבית גבי ישראל מקרי כנאמרה ונישנית, אך טעות הוא, ודוגמתו בתוס' ע"ז (דף ה') וזבחים (דף ס"ח) ד"ה ושני שנית, דמקשו למ"ל מן העוף למעוטי מחוסר אבר לישראל תיפוק ליה דגם לב"נ נאסר, ותירצו דאי לא כתיב בסיני מן העוף הוא דעכשיו ב"נ מותרים כדאמרינן כל מצוה שנאמרה ולא נישנית בסיני

ואני לא ידעתי מה מצא חידוש בדבריהם מכל מה דאמרי' בסוגיא דנאמרה ולא נישנית דלישראל נאמרה ולא לב"נ, דהא בדבריהם הקושיא דנדע מחוסר אבר מכח דנאמרה לב"נ, ועל זה תירצו בפשוטו דצריך שיהי' נאמרה ונישנית, והיינו כנ"ל, כיון דמחוסר אבר לא היינו יודעים בישראל רק מקרא דלב"נ בזה נאמרה הציווי ביחוד, בכדי שהציווי לב"נ יעמוד במקומו ולא להורות איסור לישראל, אבל בגזל דידעינן הצווי לישראל בעצמותו מכח ריבית והונאה, בזה אין סברא לומר דנכתב הציווי בשביל ב"נ, מש"ה הקשו תוס' שפיר כיון דידעינן מחוסר אבר דישראל בלאו קרא דלב"נ אלא מכח בע"מ, ל"ש לומר דנכתב רק משום דיאסר לב"נ, אולם עדיין קשה לי, דלפי האמת דמסקינן בב"מ דלא תגזול לכובש שכר שכיר ולעבור בב' לאוין, מנ"ל באמת דגזל אסור לב"נ, הא לא נישנית גזל בישראל, אלא דידעינן ממילא מכח ריבית והונאה, אם כן לא גרע מכל דלמלתייהו נישנית, דלא מקרי נישנית וצ"ע תשובה קה לידידי הרב רבי אברהם אב"ד בק"ק עמדין

מ"ש ידידי מעכ"ת נ"י להקשות בהרמב"ם פ"ב מהל' נזירות הי"ג דקטן שהגיע לעונת נדרים ונזר נזירות דהוא נזיר ומביא קרבן קרבנותיו, הא מבואר בנדה (דף מ"ה) דמופלא סמוך לאיש אף דנדרו והקדישו קיים, מ"מ אם נהנה הוא מהקדישו קודם שהביא ב' שערות אינו לוקה, וא"כ איך יביא קרבן חטאת, הא הוי חולין בעזרה, בפשוטו לק"מ, דקרבן הבא על העבר דעבר על שבועתו אינו במופלא סמוך לאיש דהוא אינו בר עונשים, דמה לי שעבר לאכול חלב וחילול שבת ומה לי דעבר ונהנה מהקדישו, וכמו דאם נהנה מהקדש דאחרים אינו חייב, ה"נ אינו חייב בנהנה מהקדישו אבל קרבן נזירות, דבעבר ושתה יין אינו חייב קרבן רק במשלים נזירותיה מביא קרבנותיו וזה אינו על עבירה רק שזהו אחד מחלקי נזירות שינהוג כך ימי נזירות ואחר כך יביא בכל