רבי עקיבא איגר החדשות קסב

לא ידעה מזה ולא קנו מידה, ורוצית לבטל מעשה בעלה תיכף ומיד עפ"י שטר שבידה בלשון הזה מודה אני ח"מ וכו' איך שאני חייב לאשתי מ' חיי' סך ג' מאות ר"ט ומחוייב אני לשלם חוב הנ"ל אחרי מותי במעות מזומני', ומעתה נתתי לאשתי הנ"ל את מקומות שלי לבהכנ"ס נומרא פלוני כמבואר בפנקס הקהל לתורת משכון לבטחון כתובת' ומהיום ואילך עומדי' המקומות בחזקתה ואין לי ולא לי"א -- מזוגתי הראשונה שום זכיי' בהו למכרם או בהלוואה או ליתן במתנה רק הכל יהא נדרש לטובת וליפוי בעהש"ת -- וכו' ה"ק מאיר, ולמטה חתמו ב' עדים, וראובן טוען שאין בזכרותו מה שנעשה זה ימי' רבים משך ח"י שנים, אך מסתמא הי' בקנין או"ב כנהוג, ובוודאי הי' מפורש כן בשטר החליפי' שנשרף בעת שריפת העיר פה בעו"ה זה שמנה שנים, וגם הש"ץ ונאמן החתום בפנקס הקהל אומר דמסתמא הי' קנין ממנה כדרכו שלא ליכתוב שטר מכירה בענין אחר ואך להעיד בבירור ענין המעשה אין בזכרות

נראה בפשוטו אף דראובן נאמן נגד ר"מ בטענ' לקוח ע"י שני חזקה כיון דליכא עדים דבמשכנתא בא לידו מ"מ לגבי דידה לא הוי חזקה ראי' שקנו מידה דהא היא א"י לתבוע בחיי בעלה, וא"כ בעת שתבוא זמן גביית כתובתה יכולה לגבות מהמקום הנ"ל אם לא ימצאו לה נכסי בעלה לפרוע מהן, ועל ראובן לברר שקנו מידה, וחד מחברייא רצה לומר דדמי לטוען א"י אם נתחייבתי דשמא מעולם לא נתחייבת לנגדך לגבות ממנו כי מחלת לגבי בעלך זכותיך מהמקום הנ"ל ע"י קנין, ואף דאם הי' שטר החליפי' בפנינו, ולא הי' נזכר קנין ממנה לא הי' הלוקח נאמן. היינו מטעם דאיכא רעותא מדלא נזכר קנין ממנה אבל בנידון דידן דנשרף השטר דליכא רעותא זכה הלוקח עכ"ד, ולענ"ד לא נראה כן, כיון דשעבודה דדה כבר רמי' על הנכסים הוה כמו ספק מחילה דא"נ ואף בטוען ברי א"נ לומר דנסתלק שעבודה דבשטר

וה"ה ידידי הגאון וכו' הירש נ"י אבד"ק האמבורג צידד לומר דאף לדברי דהוי כמו ספק פרעון מ"מ הא כתב בתשובת חינוך ב"י סי' ק"ז בדיני דהט"ז סי' ע"ה במטבע מזוייפת, כיון דלא הו"ל למידע ולהעלות בלבו שיש מטבע מזוייף בתוכו פטור עיי"ש, וה"נ בנ"ד דמצוי לשכוח הקנין ממנה כיון דאפשר דלא יבוא לידי חיוב עליו דהרי וודאי יכול לסלקה בזוזי ומ"מ חזר ודן לדינא כדעתי מטעם דשטרך בידו מאי בעי דא"א דקני מידה הו"ל להחזיר שטר משכונה שבידה כיון דבלא"ה יש לה שטר כתובה על שטר שרש החוב עכ"ד, ולענ"ד הקלושה אין צורך לכל זה דדווקא לענין טענת פרעון החוב עומד לפרעון וטענ' הפטור הוא שקיים המוטל עליו לפרוע חובו בזה צריכי' לדונו מדין א"י אם פרעתיך ולמקצת הפוסקים בעינן דווקא היכי דהו"ל למידע כדעת החינוך ב"י הנ"ל ע' די מה' שאלה ופקדון וכן בשניהם טוענים ספק להרבה פוסקים פטור, משא"כ בנ"ד דוודאי לא נפרעה אלא דהלוקח בא בטענת שהיא מחלה זכותה, כיון דבא רק ע"י כח מתנה ומחילה עליו לברר, דהרי אפילו במחל בפנינו יד הלוה על התחתונה כדאיתא בש"ע סס"י ס"ה, ועיין ש"ך סי' מ"ב סקח"י מכ"ש בנ"ד דליכא כלל ענין מחילה בפנינו ואף בטוען הלוקח ברי א"נ, דמחילה בעצמותו הוי טענה גרוע' וא"נ רק במגו כמ"ש הש"ך סי' ע"ה סקכ"ב, כנלע"ד ברור בעה"י

עוד טען ראובן היות שר"מ חזר להחליף המקום שבא לו ממנו ללוי על מקומו ואולי יתברר שבחליפי' ההיא הי' בקנין או"ב, וזה ראיה שנתרצתה גם לחליפי' הראשונים נראה דלית ביה מששא בטענתו דהא אף בלא קנין ממנה נתקיים החליפי' של בעלה עם ראובן, אלא דבשעת זמן גבייתה תוכל לטרוף ממנו, וכיון שעכ"פ נתקיים החליפי' שפיר עשתה בקנין בחליפי' של בעלה עם לוי שלא תטרוף ממנו דבלא קנין ממנה היתה יכולה לטרוף משניהם מראובן ומלוי דהיינו בתחלה תגבה מהמקום שביד בעלה עתה שקבל בחליפי' מלוי, ומה שיגיע עוד לתשלום כתובתה תטרוף מלוי והמותר תטרוף מראובן, ואין ראובן ולוי יכולים לחזור עלי' מדין לוה, ולוה וקנה דיחלוקו דהא כיון שגבתה מקודם עפ"י ב"ד זכתה דבלוה ולוה וקנה קיי"ל דמי שקדם וגבה גבה, וכמו שכתבתי בתשובה אחת כבר, ועוד נ"ל אף אם נידון דמכח הקנין שלה בחליפי' של בעלה עם לוי מוכחה דנתרצתה לחליפי' של בעלה עם ראובן מכל מקום לא עדיף מריצוי בפירוש אחר מכירת בעלה דלא מהני מדין נ"ר עשיתי לבעלי ובעי' דווקא קנין ממנה קודם ולזה ליכא הוכחה מכח הקנין שלה בחליפי' עם לוי

אולם כ"ז לטרוף אחר מיתת בעלה, אבל לבטל המכר מיד נ"ל דא"א לה להוציא מהלוקח, עיין בב"ש סי' צ' ס"ק מ"ז דבנצ"ב שמכר בעלה מחלוקת הפוסקים אם בטל המכר מיד, וגם אף לפסק הש"ע שם דהמכר בטל מיד והיינו כברייתא יבמות פרק אלמנה מ"מ אין ללמוד מזה בנ"ד שמכר השדה שמשועבד לה לנצ"ב אף דבברייתא שם קתני או שהכניס לה שום משלו, מ"מ הא כ' הרמב"ן במלחמות ובחידושיו די"ל דהיינו שהכניסה לו ממון בנדוני' ושמו שדה שלו וכ' לה אותו שדה שיהי' לה במקום השום וקבל אחריות עליו עיי"ש, אף דבחי' הרמב"ן פ"ג דב"ב לא משמע כן, מ"מ כיון דבלא"ה בנצ"ב להרבה פוסקים אין המכר בטל מיד, אם כן עכ"פ בכה"ג מידי ספיקא לא נפקא, ובספיקא כהאי נראה דהלוקח מוחזק, אף דהספק אם המכיר' בטל למפרע מיד, דהרי הרי"ף כ' ביבמות עלה דההוא ברייתא דמכרו שניהם דלא אפשיטא שפיר דנעביד בה מעשה, הרי דמספיקא לא נפקינן מלוקח, וכן מבואר מדברי הרמב"ן שם במ"ש על הירושלמי כיון דאנן לא קים לן פסקו דבני מערבא המכר קיים, ועל הבע"ח להביא