וכתב הרשב"א בד"א שאינה מעורה בגידין אבל כו' ה"ז כבשר הפורש מן החי ע"ל סי' ס"ב. והא דשינה כאן הלשון שכתב ה"ז כבשר הפורש כו' ובסמוך כתב ואין בה משום אבר כו' נראה דכשהוא מעורה ואינו נגמר אינו עדיין אבר מ"ה צ"ל דאסור משום בשר מן החי ובסמוך מיירי שהוא נגמר כתב שאינו נאסר משום אבר מן החי: